הקרקס הטוב בתבל

לפני כשנה הלכנו לראות את Kurios של Cirques du Soleil וכבר אז כתבתי כמה הדבר הזה (לקרוא לזה מופע או הצגה זה יהיה פשע) מדהים. זכרתי גם שהיו ילדים בקהל שהיו בהלם (בצורה חיובית כמובן). אז השנה לכבוד הביקור של אבי וגינת החלטנו ללכת כולנו יחד עם צור לראות את המופע החדש שלהם LUZIA.

פה אני חייב להדגיש שהיה עוד מופע שלהם שלא הלכנו לראות, כי כשהם מציגים במונטריאול בחורף הם עושים את זה בהיכל עצום (Bell center) סוג של היכל נוקיה (או יד אליהו לנוסטלגים) שבו לא רואים הכי טוב ומהכיסאות הגבוהים לא רואים בכלל. לעומת זאת אם רואים את המופעים בקיץ, אז זה באולם קרקס נפלא שבו הכרטיס הגרוע ביותר והטוב ביותר מקבלים שניהם תמורה מלאה לכסף. הבמה עצמה מסתובבת ולא משנה איפה וכמה גבוה את יושב את נחשף כמעט באותה מידה לקסם.

המופע הזה היה הרבה יותר מדהים מהקודם (או ממה שזכרתי), כל כך הרבה דברים מתרחשים על הבמה אתה לא יודע על מה ולאן להסתכל מצד אחד הכל נפלא מצד שני תמיד אתה מפספס משהו אבל ההלם חושים הזה הוא פשוט חלק מהפנטזיה שהקרקס מייצר. צור לא ידע את נפשו מאושר. המופע התחיל ב8 בערב והסתיים אחרי 10 וצור היה מרותק לכל אורכו, לא השתעמם, וגם למחרת עדיין דיבר על זה. אין ספק שאני כבר משריין מקומות (אם נהיה במונטריאול) למופע של שנה הבאה. פשוט מדהים הנה טעימה קטנה. 

כובשים את המזרח

טוב כמו תמיד אני מעדכן בדיעבד, אבל תמיד אחרי טיול ארוך לוקח קצת זמן לחזור לשיגרה, עד שהאדרנלין/אופוריה מהטיול יורדת מעט ואז פתאום גם יש המון להשלים ולפני ששמים לב צוברים עוד חוויות  ועברו עוד כמה שבועות אבל לפחות לא שכחתי לעדכן.

אז אומנם אנחנו לא קנדים, אבל מי אמר שאסור לנו לנצל חגים קנדים. שלהב שמה לב שמתקרב סופ"ש ארוך (חופש בשני) מה שאומר שאפשר לעשות טיול טיפה יותר ארוך. מיד חשבנו על בוסטון, גם כי רצינו לבקר שם כבר זמן מה וגם כי יש לנו חברים באזור. התחלתי לחפש מסלולים, שלהב התחילה לברר מקומות לינה וכבר הודענו לחברים. לצערנו המחירים בבוסטון היו לא הגיונים בעליל. גם כי בוסטון יקרה וגם כי או שאנחנו לא היחידים שחשבו על החופשה שם או שהם יודעים שהקנדים מגיעים לסופ"ש הספציפי הזה. כבר התחלנו להגדיל מעגלים ולישון אולי ב SALEM (אין לנו היסטוריה של מכשפות במשפחה אז הרגשנו בטוחים) אבל הרעיון נפל. אבל לא ויתרנו על החופשה ועשינו חישוב מסלול מחדש הפעם היעד הוא Portland, Maine.

ככה נראית רוב ניו-האמפשייר

מכוון שהדרך לא כל כך שונה יכולתי להשתמש בחלק מהמסלולים שכבר ביררתי לגביהם ארזנו את המזוודות, השארנו את לייזה אצל Laurence הביביסיטרית הקבועה שלה (שמעודדת אותנו לטייל כמה שיותר כי היא ממש אוהבת לטייל עם לייזה ואפילו לקחה אותה לחופשה בכפר עם המשפחה בזמן שאנחנו טיילנו בארה"ב) ואפשר לצאת לדרך. שישי (יום 1): היעד הראשון שלנו היה אתר הקמפינג בלינקולן ניו המפשייר שממוקם כ10 דקות נסיעה מהמסלול שיפתח את הטיול, הליכה באתר שנקרא  Flume Gorge

צור בתחילת ההליכה

נחים ביער

הכניסה לאתר די יקרה (16$ למבוגר), ואכן ראינו מספר מטיילים שהחליטו לא להיכנס אבל אנחנו קהל שבוי, נסענו במיוחד(כ3-3.5 שעות) ואנחנו כבר כאן אז מה לא ניכנס? ובנינו היה שווה את זה. בהתחלה צור היה קצת מצוברח אז במקום ללכת את הקילומטר- קילומטר וחצי הראשונים לקחנו את ההסעה (שהם מספקים בחינם), והתיישבנו לאכול צהריים. מאותו רגע צור לא הפסיק ללכת. המסלול מתחיל בהליכה בחורשה ליד נחל קטן ואז נכנסים לנקיק יפיפה הולכים על גשרונים וטיילת עץ צרה בתוך הנקיק עד לקצה שם יש פל שאפשר לעלות על מדרגות ולהגיע לראשו. ממשיכים במסלול בקצה הנקיק ואפשר לחזור חזרה לנקודת האיסוף של האוטובוס או להמשיך ליער ולסידרה של תצפיות מרהיבות, לעבור ליד תצורות אבן מעניינות, על גשר עץ מסוכך (הם מדגישים את זה) שנבנה ב1939 ולסיים בגלידה. נחשו מה עשינו ? מסלול נהדר. חזרנו עייפים לקמפינג, בנינו את האוהל ויצאנו להסתובב בעיירה. תכלס פרט לפטיש רכבות (משהו שמאפיין את ניו המפשייר, מוזאוני רכבות בכל מקום) אין הרבה מה לעשות אז חזרנו לשחק בנחל ולישון לקראת היום השני.

צור בקצה המפל

הולכים בנקיק

הנופים בדרך

שבת (יום 2) נפתח בנסיעה נחמדה דרך White Mountain NF, הכביש עובר ביער אנסופי נהדר ולפני ששמים לב אנחנו כבר בPortland  שבמיין (כשעתיים נסיעה). עיר די מגניבה, אומנם אנחנו לא בקטע של מאכלי ים ולובסטרים בעיקר (המומחיות של העיר) אבל זו עיר קטנה למרגלות האוקיינוס. יש להם טיילת ממש מגניבה (רציתי לרוץ אותה...בפעם הבאה) והמון מקומות די היפסטריים. אני התלהבתי לגלות שם שאריות מחומת ברלין שהובאו במיוחד. ערים פחות מלהיבות אותי אבל סה"כ היה מגניב. בחזור עצרנו לקנות לצור קצת חולצות (שכחנו לארוז לו קצר) בחנות ליד המלון וראינו שביל די מגניב שאמרנו שנעשה מחר.

בקצה הטיילת 

פעם זה היה חלק מחומת ברלין האמתנית

עוד מוזיאון רכבות/ רכבת עתיקה שתוקנה עבור תיירים

ראשון (יום 3) צריך לחזור אבל, קודם נעשה את המסלול שגילינו אתמול, South Branch Trail, אז מבלי לחשוב פעמים אחרי ארוחת בוקר יצאנו למסלול. מסלול מאוד קצר (כק"מ) שנחכנס לתוך היער עד לנחל קטן עם גשרון מאולתר מעליו. מקום מושלם אם צריך קצת שקט או להתנתק לכמה רגעים מהעיר. חזרנו לרכב והופ מתחילים לחזור. הנסיעה לא קצרה (לפחות 5 שעות) ואמרנו שאם חוזרים שוב דרך White Mountains NF  נעשה שם לפחות מסלול. יש 2 דרכים שחותכות את היער (בכיוון כלילי צפון-דרום), בהלוך עברנו בדרך המערבית והפעם תכננו לעבור במזרחית. במרכז מבקרים המליצו לנו על מסלול מסויים אבל הוא נשמע ארוך מידי (רצינו משהו קצר וכיפי לשבור את הנסיעה). במקרה עצרנו בחניון בתחילת מסלול בשם Diana’s Baths (אני רציתי מטמון וצור רצה לשתות) וכששאלנו את האנשים על המסלול הם אמרו שזה משהו קצר שמגיע למפלים, נשמע מושלם.

צור בתחילת המסלול
South Branch Trail

ככה נראה רוב  המסלול 
South Branch Trail

בכניסה למסלול יש עמדת תשלום עצמית (3$ לרכב, אין פקחים סומכים עליך שתשלם), הלהבנו את צור שהולכים למים ויצאנו למסלול. מסלול נהדר הולכים בדרך מוצלת ביער (היה ממש חם באותו יום) כק"מ-ק"מ וחצי ומגיעים לסידרה נפלאה של מפלונים. למעשה מדובר בכמה מפלסים שבכל אחד מהם יש כ2-3 מפלונים, אפשר לשכשך במים (הם קפואים, מי שלגים) והגישה לכל מפלס ממש פשוטה מהשביל. בשלב מסויים הבאנו שצריך להמשיך, היה קשה לשכנע את צור לעזוב אבל חזרנו לאוטו וכדי לסיים 

מהר, 3 שעות אח"כ (ו4 מדינות מיין, ניו המפשייר, ורמונט וקוויבק) הגענו הבייתה J

חלק מהמפלונים

צור צריך ללכת הבייתה

דרך אגב רכב הפלא שלנו אומנם שרד את הנסיעה כמו גדול, אבל שמתי לב שהוא מתחיל לזייף במעבר ההילוכים. לקחנו אותו לבדיקה ואמרו לנו בעדינות שלא כדי להשקיע בו יותר כסף ושנשתמש בו עד שהוא ימות. נקווה שזה לא יקרה בקרוב כי יש לנו עוד המון מסלולים ומקומות לבקר, אבל כנראה שלנסיעות ארוכות מעכשיו נשכור רכב.

אופניים לנשמה

טוב זה הולך להיות פוסט מסוג אחר. לא מסלול טיול (למרות שחזרנו שבוע שעבר משלושה ימים בארה"ב ויש לי כמה מסלולים מצויינים להמליץ עליהם), אלא יותר פוסט אווירה.

אז ככה אחד הפארקים הגדולים במונטריאול (במרכז העיר, או יותר נכון בפלאטו) נקרא (La Fontaine Park (Parc La Fountaine, מדובר בריאה ירוקה נפלאה שבחורך האגם משמש להחלקה ובקיץ כל המדשאות מתמלאות בשמיכות פיקניק, הילדים משחקים עם הברווזים באגם ולמבוגרים יש מגרשי טניס, בייסבול ופטנג. למי אני מדבר על הפארק הזה כל כך הרבה ? כל בוקר אחרי שאני לוקח את צור באופניים לגן (או כמעט כל בוקר), אני ממשיך לאוניברסיטה אבל לא לוקח את הדרך הקצרה או המהירה ביותר אלא עובר במסלול שלוקח אותי דרך הפארק.

הנסיעה האיטית בשבילי האופניים העוברים מתחת לסככת  העצים ירוקים, מצד אחד אגם מצד שני שביל לרצים ולאנשים שמטיילים עם כלבים ומסביב מדי פעם סנאי מתחרה איתי. זה פשוט כמה רגעים של שלווה ואויר נקי רגע לפני שאני חוזר לרחובות ונוסע לצד מכוניות לעבודה. משהו שאני ממש מתגעגע עליו בחורף ויחסר לי בכל מקום מגורים עתידי.  

Taken from: http://www.mtlblog.com/2016/03/parc-la-fontaine/ 

Taken from: http://montrealvisitorsguide.com/lafontaine-park-parc-lafontaine/

דרך אגב אם כבר אני מתעסק בפריחה וראיה ירוקה, השבוע רשמית התחילה עונת השתילה במונטריאול (נראה לי שהזכרתי את זה כבר פעם). בכל מונטריאול אנשים מתחילים לשתול צמחים. בין אם זה בגינות, מרפסות, עציצים ולמי שאין אז בריבוע האדמה מסביב לעצים ברחובות. כל עוד אפשר חוגגים את הפריחה. אפשר ללכת לכל חנות מכולת/סופר ולקנות מלא עציצים העיקר שיהיה ירוק ופרחוני. גם אצלנו בבניין החליטו לחגוג והביאו המון אדמה ושתילים וכל תושבי הבניין פשוט ירקו עם הילדים(למי שיש) ולמשך כמה שעות רק עסקו בגינון. להנות מהיופי הזה לפני שהסתיו מגיע והחורף אחריו.

סופר ממוצע 

מסלול קיצי וקצר בBromont

כנראה זה האביב, שסוף סוף אפשר להנות מהטבע שגורם לי גם למיני פרץ של כתיבה. אולי זו העובדה 

שנמאס לי לכתוב מאמרים בעבודה ואני מעדיף לכתוב דברים אחרים אבל הנה פוסט חדש היידד.

אני והילדים

אז אחרי ההצלחה שבוע שעבר עם הטיול באגם Boivin השבוע החלטנו לשמר הצלחה. בהתחלה חשבנו לרדת לבוסטון כי התחזית אמרה סופ"ש גשום, אבל אז ראינו שדווקא באיזור Bromont  יהיה נעים בשבת יחד עם המחירים הלא שפויים של בוסטון גרמו לנו להישאר. נתחיל עם Bromont  העיירה עם שם של מקום למסיבת רווקים (Bro- Mont ). תכלס מדובר בעיירה די מגניבה, בחורף יש להם את אחד האתרי סקי השווים באזור (מבחינת שילוב של מחיר, מגוון מסלולים וכמות וכמובן קירבה למונטריאול) בקיץ באביב זו עיירת אומנים די מגניבה עם המון-המון מסלולים מסביב. בעיירה שווה להסתובב לפחות שעה-שעתיים אם כבר אתם פה, המון חנויות של עתיקות-וינטג’, אומנות, וכמובן בתי קפה-מסעדות ואפילו מוזיאון שוקולד קטן. אנחנו בעיקר נהננו מהגלידה אחרי הטיול.

צור משחק קצת לפני הטיול

ועכשיו לטיול עצמו, הסיבה שהגענו לכאן היא שראיתי שיש מסלול די נחמד של כ2-3 ק"מ באזור שמקבל בשמחה גם כלבים, אבל בכניסה לעיירה עצרנו במרכז מבקרים (תמיד נחמד לקבל מפות ורעיונות). ושם בהתאם לדרישות שלנו (ילד, עד 3 ק"מ וכלב) המליצו על מסלול אחר וטוב שכך.

Love is in the air

המליצו לנו על מערכת שבילים שנקראית Mont Oak וטוב שכך. מדובר על מערכת שבילים שתוכננה במיוחד לאופני הרים אבל מכילה בתוכה מסלול אחד היקפי ויפיפה גם להולכי רגל. בתחילת המסלול ישנו חניון גדול, רחבת דשא לפיקניק של לפני/אחרי הטיול ומסלול מכשולים שתוכנן במיוחד לילדים, די מרשים. למבוגרים יותר יש מסלול מכשולים רציני יותר באחד השבילים במעלה ההר.

צור ולייזה כובשים את השבילים

אני חייב לציין שהשילוט של השבילים היה מאוד מרשים (כנראה שכשאתה על אופניים במהירות אתה צריך שהכל יהיה ברור וגדול), ככה שמצאנו בקלות את המסלול עם המפה, רוב המסלול מוצל ןהיה ממש כיף לראות את היער שהופל לירוק אחרי החורף. היה גם מדהים לראות את צור מחזיק את לייזה ברצועה והולך איתה את כל המסלול. אולי העובדה שהוא החזיק את לייזה/לייזה משכה אותו קדימה עזרה לו כי הוא הלך את כל ה2.5 ק"מ ברגל בלי להתלונן. בדיוק מה שהיינו צריכים כדי להטעין את המצברים. למחר (ראשון בלילה) הטמפרטורות כבר צנחו ובשני אפילו ירדו פתיתי שלג מעורבים בגשם. בקיצור הטיול הנכון בזמן הנכון. עד הפוסט/הרפתקאה הבאה כמו שהייתי אומר בפרורי מידע שין-שן

עייפים אבל מרוצים

טיול במיוחד לצור באגם Boivin

מפעם בשבוע כשירות לעדכון המשפחה ירדתי לפעמים בשבוע ואז לחודש ואז לכל כמה חודשים ופתאום אני רואה שכבר שנה עברה. לפחות אני עיכבי בעצלנות. טוב שוב המון דברים קרו ואני די עצלן (עיכבי כבר כתבתי) להתחיל לפרט (אולי מתישהו אמר תומר ולא חזר לזה מעולם). בכל מקרה כן נזכרתי שאמרתי שהבלוג ישמש כעדכון למשפחה אבל גם כמו רשימה לדברים מגניבים שאפשר לעשות באזור והטיול שעשינו בשבת האחרונה נופל בדיוק לקטגוריה הזאת.

אז נחזור קצת אחורה בפברואר האחרון ביקרנו בישראל ואחרי שצור הראה ניצוצות של "אני כבר גדול ואלך לבד" החלטנו להשאיר את המנשא מתנה לליאורה ולהתחיל לעשות מסלולים קצרים יותר מבחינת מרחק, מבחינת הזמן בגלל שצור מתעייף הם לעיתים ארוכים בצורה לא הגיונית. מכוון שאין מנשא אבל אני ושלהב ממש צריכים את הטיולים בטבע, ואחרי כמה פעמים שניסינו פארקים עירוניים למרות אפקט הפיקניק החלטנו שאנחנו צריכים משהו עם יותר טבע. ואחרי שיטוט במרשתת מצאתי את:

 Le Centre d’Interprétation de la Nature du Lac Boivin

או CINLB בקיצור. מדובר בפארק שמשלב גם מסלולי אופנים ארוכים (שעוברים דרכו) וגם מסלולי הליכה נפלאים המותאמים לעגלות, כסאות גלגלים וכמובן מה שהיה חשוב לנו ילדים קטנים.

יש שלושה מסלולי הליכה בפארק שהיתרון של שלושתם הוא שהם מעגליים. ישנו מסלול של כ1.7 ק"מ שתוכנן במיוחד עבור צפרים ובתקופות מסויימות אמור להיות ממתק עבורם. אנחנו עשינו את שני המסלולים האחרים שלמעשה נושקים אחד לשני ויותרים את הספרה 8. המסלול הראון שיוצא ממרכז המבקרים מכיל מגדל תצפית על הביצה/אגמון וחציו הוא לאורך האגם וחציו השני בתוך החורשה שם ניתן לראות מלבד ציפורים המון המון סנאים אדומים. המסלול כולו כ1.3 ק:מ (מחולק ל0.7 ק"מ לאורך האגם עד למפגש עם הממסלול הבא ו0.6 ק"מ חזרה בחורשה). המסלול הנוסף שהוא יחסית קצר (כ0.9 ק"מ) הוא המרהיב מכולם לדעתי.

מדובר במסלול שמורגב ברובו מגשרוני עץ וטיילת שהולכים לאורך ובתוך האגם. לאורך המסלול יש המון ציפורים, רואים ברוזים ואווזים, שפמנונים ויצא לנו לראות אפילו צב נחלים ששוחה באגם. מסלול מאוד פסטורלי, פוטוגני (לצלמים) והחיסרון היחידי שלו שהוא לא יותר ארוך.

עוד כמה מילים על האתר, לא מדובר באתר טבעי אלא אגם מלאכותי שנותר כתוצאה ממאמצי תיעוש של חברות אמריקאיות, אבל למרות כל זה הוא נראה טבעי לחלוטין, מכיל בתוכו ביטויי טבע שונים כמו ציות ציפורים, רעש הגלים וריחות של יער. הכניסה לאתר עולה 5$ ופועלת בשיטה הקנדית, אתה יכול להיכנס לאתר גם בלי לשלם אבל אנחנו סומכים עליך שתיכנס למרכז מבקרים ותרכוש כרטיס. החיסרון היחידי של האתר הוא שכל השילוט וההסברים הם רק בצרפתית. הייתי גם מוסיף שלדעתי אין סיבה לא לאפשר לכלבים (לפחות בחלק מהמסלולים) להיכנס לפארק, אבל אני מבין שאולי זה פוגע בצפרים.בקיצור אם אתם מחפשים מסלול יפה, כיפי וכשעה-שעה וחצי ממונטריאול אז בבקשה.

The HULK

טוב שוב עדכון באיחור, ושוב המון דברים קרו אבל אני עצלן מכדי לעדכן אז החלטתי לכתוב סטטוס עדכון קצר באיחור כדי לנסות להשאיר את הבלוג הזה רבע מעודכן...ושוב כמו תמיד מבטיח לעדכן בדיעבד מתישהו.

אז לפני שבוע הצטרף (או הצטרפה, תלוי במירב מיכאלי) חבר חדש למשפחה, הוא נולד ב1997 בערך השנה שסיימתי תיכון. קבלו את THE HULK

הכל התחיל ממודעה קטנה בפורום בפייסבוק, ישראלי לשעבר שקנה רכב חדש ומנסה להעביר הלאה את הרכב הישן שלו. מסתבר שגם הוא קיבל את הרכב בסוג של דיל מהבוס הקודם שלו ורוצה להחזיר טובה. וככה אחרי תשלום מטורף  של דולר קנדי בודד, ועוד תשלום של 90 דולר עבור לוחית רישוי לSAAQ יש לנו רכב. כן כאן קונים את הלוחית רישוי והרכב לא בא עם לוחית.

קצת מוזר לנסוע באוטו כל כך גדול ביחוד אחרי שהתרגלתי לרכבים קטנים או רכבים חדשים מההשכרה אבל הרכב או שמא אומר הסירה שט לו בכביש והיתרון הגדול הוא שמלבד העובדה שהוא ממוגן כמו טנק הוא שהרכב קצת חבול ושרוט ככה שאני לא מרגיש כמו פיל בחנות חרסינה (סתם כמו פיל).

 

הHulk בצעירותו

טוב אז תאוריה כבר עברתי (הייתי ממש גאה בעצמי), אז עכשיו נשאר לעבור טסט ו...מתחילים לשייט ביבשת

לייזה בת 7 (או 49)

טוב, שוב עבר יותר מידי זמן מהפוסט האחרון, אומנם אני משתפר אבל עדיין יש לי הרבה להשלים. אבל לפני שאני חוזר הרבה אחורה כמו למשל לE-Innovation (סוג של חברה\spin off שהתחלנו) נדבר על הדברים החשובים באמת, היום הולדת של לייזה.

לייזה שכמו כל כלבה סוציאליסטית טובה נולדה באחד במאי, חג הפועלים. משהו שבישראל כמעט לא חוגגים ורואים בעיקר תמונות מהעולם, אז עכשיו אנחנו בעולם. רמזים למה שהולך לקרות ראיתי כבר בקמפוס שהייתה התקהלות של 20-30 איש ובחור עם מגפון הסביר להם שלא הולכים לריב עם המשטרה ולא להביא כל דבר שיכול להיתפס ככלי נשק. חשבתי לעצמי איזה מצחיק. כמה שעות אח"כ בדרך למפגש חברתי של ארגון הפוסטים פתאום ראיתי רחוב חסום ע"י שוטרים. התבאסתי כי זה הרחוב שהשביל אופניים המסודר עובר דרכו אבל עצרתי לראות ומה שנראה כמו הפגנה\מצעד רגיל הפך מהר מאוד לבלאגן מטורף.

שוטרים מתכוננים

הנה מתחיל הבאלגן

מי היה מאמין שאנשום גז מדמיע ברחובות מונטריאול ? מה שמצחיק או אירוני שמי שמציין את אחד במאי ועושה את רוב הבאלגן (לפחות במונטריאול) אלו האנשים שיכולים להרשות לעצמם, אלו שיחסית מבוססים כלכלית (לה בהכרח עשירים) אבל אלו כשיש כסף יש זמן לאידיאלים.

והתחילו עם הגז מדמיע

אבל נחזור ללייזה, החלטנו לחגוג לה כמו שהיא אוהבת, בטיול בטבע (איזה מזל שגם אנחנו אוהבים את זה). מכוון שהפארקים המסודרים הממשלתיים בQuebec יש להם מדיניות מעצבנת נגד כלבים (שוב רק בקוויבק), האופציה זה או פארק פרטי כמו בטיול הקודם  או ללכת לארה"ב \ מחוז אחר. לשמחתי מצאנו פארק אזורי בקוויבק שכן מסכים. אומנם בדרך בגלל שהGPS לקח אותנו לדרך לא נכונה היה לנו עיכוב קצר: או במילים אחרות בסיבוב פרסה, גלגל אחד נפל לתעלה וטרקטור שעבר בסביבה משך אותנו (ולמזלנו החברה של הטרקטוריסט היא מוסכניקית ובדקה לנו חינם את הרכב ולא נגרם נזק). אבל הגענו לפארק Foret Ouareau.

פיצוי על העיכוב קיבלנו בצורת כניסה חינם. מסתבר שהעונה הרשמית עדיין לא נפתחה, אבל מכוון שיש בפארק מסלולי הליכה בשלג (Snow Shoeing ) הוא מתוחזק מצוין. ולמרות ה20-25 מעלות צלזיוס בשבוע-שבועיים האחרונים עדיין נתקלנו בגושי קרח בדרך. אבל תתרשמו לבד מהתמונות:

אמא וצור

אבא וצור

לייזה נהנת ממי שלגים קרים

צור ולייזה משחקים

חיבוק יומהולדת

ליטוף יומהולדת

למחרת שוב לקחנו את לייזה לחגוג יחד עם המוני בית ישראל, או ליתר דיוק הבית הישראלי במונטריאול שערך את חגיגת יום העצמאות השנתית. צור ולייזה נהנו מבשר על האש, אמא של צור מחיקויי בשר ואבא צילם אז כולם היו מאושרים

צור עכשיו בקטע של טרקטורים ודברים ירוקים אז זה היה מושלם

אז עוד שבוע עבר, הנויהאוזר-מאיו חוזרים לטייל וקיץ הגיע לקנדה. אפשר לחזור לחיות