מיני פוסט – BitCoin

אז בטח תשאלו מה הקשר? אז מסתבר שיש קשר בין קנדה לביטקויין. למי שלא יודע מה זה ביטקויין אז הוא מוזמן להקשיב לפודקאסט המעולה של רן לוי(בכלל נותן הסבר מצוין על אינפלציה), לראות את הסרטון הקצר הזה(דקה וחצי מהחיים) או סתם לחפש מידע ברשת(ואפילו בויקיפדיה).

למי שעצלן אפשר לסכם שמדובר במטבע וירטואלי(כלומר אין מדינה או ממשלה או ארגון מאחוריו), שהרעיון הוא שהוא מטבע שאפשר לרכוש תמורת כסף פיזי ואז לשלם איתו על דברים אבל בניגוד למטבע פיזי התשלום בהם הוא ישירות מאדם לאדם אין עמלות בנק, גוף חיצוני לא יכול להקפיא לך את החשבון ככה שזו דרך מצוינת להלבנת כספים אבל גם לשמור סכומי כסף וכמובן כל אחד יכול לרכוש אותם אין מגבלה. אבל חשוב לזכור שבדיוק כמו מטבע פיזי גם הערך שלהם לא קבוע הוא יכול לעלות או לרדת. אבל זה באמת רק על קצה המזלג, יש סיפור מצוין מאחורי המטבע הזה שכולל דמות מסתורית בשם סאטושי נקאמוטו שפרסם מניפסט ופתאום נעלם מהעולם, חבורה של מכורים לעניין שהרימו את הכפפה וחבורה גדולה יותר של אנשים שהתלהבו מהרעיון וככה הוא בא לעולם.

BitCoin memorabilia

אז מה הקשר של מונטריאול לכל הסיפור ? או יותר נכון של קנדה? אז באוקטובר 2013 נחנך בVancouver כספומט הביטקויין הראשון , בתחילת פברואר השנה נחנך במונטריאול כספומט ביטקויין יש אפילו דבר שנקרא שגרירות ביטקויין(שעושים סמינרים וקורסים כדי להפיץ את הבשורה) ואפילו בישראל יש 57 עסקים (נכון להיום) שמקבלים ביטקויין כאמצעי תשלום ולא הם לא כולם בת"א יש אפילו 3 באזור ירושלים רבתי(וזה מבלי לספור יזמים כמו רן לוי). אתם יכולים לבדוק מי הם במפה הזו.

כספומט BitCoin במונטריאול

פה יש כספומט של ביטקויין

ולמה אני נזכר בכל זה? כי לפני כ3 שבועות שטיילנו בBoul. St. Laurent נתקלתי פעם אשונה בכספומט של ביטקוין שהיה ממוקם בצמוד לחנות מותג שמכרה חולצות ואביזרים שקשורים לביטקויין.אבל שבוע שעבר ממש ראיתי כבר חנויות ומסעדות שמכריזות שהם מקבלות גם ביקויין וזו כבר קפיצת מדרגה. האם ממונטריאול תצא תורה?

מסעדה בעיר העתיקה

שבוע 8 בקצב הטם-טם

טוב החלטתי לנסות לעשות קצת שינוי ברוח הבלוג הזה. נכון שהוא אמור להיות סוג של יומן מסע וסוג של עדכון מה קורה איתנו להורים ולחברים (לפחות את אלו שזה מעניין), אבל תכלס נכנסנו לסוג של שיגרה. אני יכול לפתוח כל פוסט במשפט "אז השבוע הלכתי לעבודה, שלהב ללימודים וצור לגן. לייזה לעומת זאת..." אבל בנינו זה משעמם. ולכן החלטתי פשוט להתרכז כל שבוע באטרקציה אחרת שנתקלנו בה ולתת לה את כל הבמה והראשונה שזוכה היא הטם טם (לשון נקבה כי זו אטרקציה...אני משתפר בשם מספר).

אז מה זה הטם-טם הזה ? ובכן, טוב ששאלתם. נכון בישראל עושים סוג של קבלת שבת עם מעגל מתופפים בחוף הדולפינריום ? אז במונטריאול לקחו את זה לקצה. מסתבר שכל פעם שיש שמש ישר תושבי מונטריאול פותחים בפסטיבל פיקניקים מטורף. בכל פיסת דשא (ויש פה ה-מ-ו-ן פארקים) נפגשים חברה לפיקניק של בירות (זוכרים פוסטים קודמים? המון בירות בוטיק במחירים מצחיקים) ומאפים. כל יום שחזרתי מהעבודה וטיילתי עם לייזה עד השעה 21:00 עדיין יש פיקניקים בפארק (אחרי 21:00 זה כבר סתם חברה ששותים). זה אפילו יותר מזה, כל פעם שיש שמש חזקה ישר שמיכות הפיקניק נפרשות, הקרם שיזוף והבגד-ים נשלפים וכולם משתזפים. אני מסתובב בקמפוס (ולMcGill יש חתיכת מדשאה) וכולם שם בבגדי ים מתחרדנים בשמש.

אבל אני סוטה מהעיקר נחזור לטם-טם. מדובר בפסטיבל מתופפים (סרטון שמצאתי ברשת) שמתקיים כל יום ראשון (אם יש שמש) משעה 13:00 בערך ליד המזרקה הראשית בפארק מונט רויאל (למרגלות ההר). קשה לפספס כשמתקרבים שומעים את הלומות התופים ורואים המוני איש מפזזים ומסביב המון פיקניקים.

שלהב וצור נכנסים לקצב

צור החליט שגם הוא מצטרף למתופפים

אבל לא רק מתופפים, פיקניקאים, ואנשים שפשוט רוצים לרקוד מגיעים, אפשר לראות שם כל כך הרבה אוכלוסיות שונות. בתחתית הגבעה ישנם כל מיני אנשים ספורטיביים שמשחקים פריזבי, פטאנג (כן זה ספורט!) כדורגל ברזילאי וכדורעף עם כדור גא'גלינג קטן. אם עולים במעלה הגבעה דבר ראשון ניתקל במתחם של אנשים שעובדים על להטוטנות בין אם זה אקרובטיות או גאגלינג או כל דבר אחר שעולה לכם בראש. נעבור אותם ונגיע למתחם מוצל כי בין העצים יש רשת עכביש של SlackLine  שכמובן צור לא הסכים לעבור בלי לנסות. 

צור עושה SLACK LINE

הרבה מאומני הבמה באים להתאמן

נעבור את ה Slack Line ונגיע לאטרקציה הנוספת מתחם שלם של קרבות R d&d או כמו שהם מכנים את זה קרבות ראנסנס. זה מאוד מסודר, הם לא מרמים אבל איכשהו אני מדמיין את שגיא והחברים שלו מגיעים לשם כמו הצבא של ג'נגס חאן ומשתלטים על העסק.

קרבות RD&D

בקיצור מומלץ ביותר כל יום ראשון (אם יש שמש) ליד המזרקה בParc du Mont Royal אל תשכחו להביא בירות (או סיידר) עגלות אוכל לא חסר, ואם שכחתם יש סניף של Provigo שעושה אחלה של פדיון באותו יום.

צור בתחרות מצמוצים עם חבר

שבוע 7 בסימן קיץ

אין ספק שהשבוע הזה הוא בסימן קיץ. יום אחד התעוררנו וגילינו שהקיץ בא  או כמו שאמרו החברים מליוורפול Here comes the sun. למעשה היה לנו אפילו אביב, זה הלך ככה היה חורף ארוך-אנחנו באנו לקנדה- המשיך חורף- היה יום אחד אביב ועכשיו קיץ ! . ולמרות שהשגרה מתחילה להשתלט עלינו, על מסורת "להיות תייר" בסופי השבוע לא ויתרנו, ולכן הסופ"ש שלנו התחלק לשניים: בשבת נסענו בטיול מאורגן מהבית ספר לצרפתית של שלהב לOttawa ובראשון הצטרפנו לפיקניק יום העצמאות מאוחר (יום ראשון שעבר היה יום הזיכרון).

צולם בשוק של Ottawa בחנות שהגאווה הכי גדולה שלה שאובמה פעם קנה שם עוגיה

נתחיל מהסיור, לקחנו את צור ארזנו צידה לדרך ושמנו פעמינו לכיוון ההסעה בתקווה לפגוש גם אנשים חדשים. מהכיתה של שלהב אף אחד לא נרשם, ומצאנו את עצמנו כ"זקנים" באוטובוס מלא צעירים בני 20 (עכשיו כשכתבתי את זה אני ממש מרגיש זקן) שבאו ללמוד צרפתית או לסמסטר. המזל שיצאנו מוקדם בבוקר וחזרנו באזור 20-21 בערב ככה שבנסיעות צור ישן. לגבי העובדה שהאוטובוס היה מלא צעירים? ובכן אולי בגיל באופי הם התגלו כסופר זקנים. כשהתברר שנצטרך לוותר על ביקור בפרלמנט (אמור היה להיות אחד מהשיאים של הביקור) אנחנו אמרנו סבבה, נלך להסתובב בעיר ונגיע לאוטובוס בשעה שהמדריך נקב. שאר האנשים "הצעירים" פתאום הרגישו אבודים ונצמדו לחצאית המטאפורית של המדריך, שדי התבאס כי לא בנה על זה שהוא צריך לבדר אותם עוד 3 שעות פתאום.

בחורף כל זה קופא ואפשר להחליק על זה

העיר חמודה, יש להם נופים מגניבים, נהר שעובר דרכה ובקיץ כשהוא קופא הם מחליקים עליו לעבודה (זה צריך להיות מגניב להגיע לעבודה על מחלקיים) אבל מונטריאול מרגישה יותר צעירה.

העכביש המפורסם של Ottowa מחוץ למוזיאון האומנות, אחד מסימני ההיכר של העיר

אבל הביקור לא היה מיותר כי בסופו עברנו בפסטיבל הצבעוניים של Ottawa בכל העיר מפוזרים צבעונים וכמו תמיד יש סיפור מגניב מאחורי זה: בזמן מלחמת העולם השנייה הנסיכה ההולנדית ברחה לOttawa ונשארה בה עד תום הקרבות. בנוסף לכך, חלק לא מבוטל של חיילים קנדיים השתתפו בקמפיין לשחרור הולנד ועל שני סיבות אלו ממשלת הולנד הייתה אסירת תודה ותרמה כמות עצומה של צבעוניים לעיר. ולכן פעם בשנה יש פסטיבל צבעונים מטורף. הגענו רק בתחילתו אבל אולי ניסע (סה"כ שעתיים) לבקר שם ובפרלמנט בעתיד.

ד"א כשחזרנו הבייתה ההסעה הורידה אותנו בעיר, כמה שניות לפני שמונטריאול הפקיעה שער נגד בוסטון (סדרת חצי הגמר בגביע הסטנלי, הוקי, כשבוסטון היא יריבה מיתולוגית), זה היה מדהים לפתע מסביב הייתה שאגה אדירה שפשוט הקיפה אותנו, בסוף מונטריאול הפסידה 4-2 אבל היום (שני) היא ניצחה 4-0 אז זה בסדר.

כמו שאמרתי הסופ"ש התחלק לשניים, בחלק השני אנחנו רוצים לבית היהודי במונטריאול וכמובן למשלם המיסים הישראלי שעזר לממן לנו אחלה בר-בי-קיו לכבוד יום העצמאות בCap Saint-Jacques, פארק עצום ומגניב בפאתי העיר. היה מוזר להרגיש פתאום חלק מעם ישראל, מוקף בדוברי עברית לשמוע מישהו מחפש מנגל כשר, משחקים ישראלים ומוזיקה ישראלית(למרות שנאלצנו לשמוע גם קצת שלמה ארצי). אומנם כל הזמן היו תזכורות שאנחנו בניכר כמו ילדים שמדברים בעברית מתובלת באנגלית, או ביטויים ממש לא ישראלים. בשר שלא נמצא אותו בישראל גם מבחינת האיכות אבל בעיקר מבחינת הסוג (משהו אמר פה חזיר?) וכמובן שאת המנגל הפשוט הישראלי החליפו כל מיני שדרוגים של גז ודברים יותר מתוחכמים. אבל צור נהנה, אנחנו אכלנו כמו שצריך (כן,כן שלהב אכלה טופו אבל לפחות היא השתמשה במנגל הכשר כי טופו זה לא אוכל ולכן לא פוגע בכשרות) וחשוב לא פחות פגשנו חברים חדשים. וכמובן נשרפנו בשמש כי כבר שכחנו מה זו שמש.

צור נותן לנו קצת שקט

זה לא משנה אם הן נולדו פה או שם, הגאווה הישראלית מפומפמת חזק

אז שהשמש תמשיך לזרוח, אנחנו כבר מכינים את הציוד טיולים וסוף סוף נוכל להרגיש גם קצת טבע.  

צור מתגעגע לטבע

שבוע 6 - חגים ומועדים

אז בפרק האחרון של "קנדה-הארץ שלא יודעת קיץ" הפסקנו בזה שעברנו דירה וצור התחיל גן. וכמובן כמו כל מעבר דירה יש את החלק הבירוקרטי המעצבן של להעביר את כל נותני השירות. מים לא משלמים פה אז זה כבר אחד פחות, גז אין פה ונשאר רק את החשמל וההסקה שזה אותו אחד וככה בטלפון אחד לHydro-Quebec פתרנו את רוב הבעיות שלנו...אה כן שכחתי אינטרנט. חשבנו שנעבור לקנדה, מדינה מסודרת לטוב ולרע בוחרים חבילת אינטרנט משלמים וזהו, אז טעינו. בדיוק כמו בארץ גם פה מתמקחים, מזל שיש לנו במצטבר כמעט 66 שנה של מיקוח (לא שכחתי את ישאל). אז החברה הראשונה רצתה לגבות מאיתנו 60$ התקנה, בטלפון לחברה השנייה ביטלנו את זה ובחזרה לחברה הראשונה גם דמי ההתקנה של ה60$ בוטלו וגם קיבלנו 10$ הנחה על החשבון טלפון שלנו (הניידים) ועוד 5$ הנחה לחודש על האינטרנט ומכוון שנמאס היה לנו מהפינג-פונג סגרנו. ד"א האינטרנט פה הוא די מעפן, המהירויות אולי סבבה אבל החבילות הן כמו בנייד אנחנו משלמים מעל 40$ לחודש (ספק+תשתית זה פה ביחד) לGB 150, כן שמעתם נכון האינטרנט פה הולך לפי נפח שימוש, תמורת עוד 15 $ לחודש אני יכול לקבל עוד כGB 100 ותמורת עוד 30$ ללא הגבלה (מה שבישראל הוא ברירת המחדל). ובדיוק כמו בארץ פה הטכנאי יגיע בין 8:00-12:00 ולא אין לו נייד תקבלו התראה של 30 דק (מה שבפועל היה 10 דק, פיספסנו אותו וחיכינו עוד 3 ימים לאינטרנט). אבל בסוף אנחנו מחוברים לעולם המודרני וחבילת גלישה הסלולרית שלנו נושמת לרווחה.

בזמן שאנחנו מקטרים על האינטרנט צור ממשיך להנות בגן, ולהפגין גנים שממש לא קשורים לשלי, אוכל כל יום סלומון-נהרות טרי (זול יותר מעוף) ומסתבר שהוא גם אוהב גבינת ברי (לא הילד שלי כבר אמרתי?).

צור ולייזה בשיחת עומק

וכמעט שכחתי הייתי בארוחת צהריים רישמית של רוטרי (אלא שברוב נדיבותם מספקים לי את המילגה) שבמהלכה היה גם נאום של התובע הכללי הקודם של קנדה ואיזה נציג סנאט. היה מאוד מוזר שכולם קראו לי ד"ר נויהאוזר אבל מה שיותר מוזר הייתה העובדה שלבשתי חליפה. מעולם לא לבשתי חליפה, אפילו לא לחתונה, והעניבה היחידה שלבשתי הייתה בטקס סיום חטיבה בכיתה ט'. אז הנה תמונה להוכיח את המאורע ולא נדבר על זה יותר לעולם.

התברגנות

וזה מוביל אותי כמו תמיד לסופ"ש ולטיול השבועי, כי סוף-שבוע שמתבזבז בבית גורם לזה שרק עייפים יותר במהלך השבוע. האמת בשבת חיכינו לטכנאי של האינטרנט, אבל לשמחתינו הוא הגיע מוקדם בזמן שירד גשם בחוץ וגם ככה לא יכולנו לעשות הרבה (כן בזמן שבת"א הטמפרטורות נשקו ל40 פה היה בין 7 ל8 מעלות עם ממטרים). הטכנאי הלך ואיתו באה הפוגה אז יצאנו להסתובב ובדרך לקנות תמונות לבית כי קירות ריקים זה מבאס(תמונות בפעם הבאה) וגילינו על הדרך שזה יום הקרואסון (כל הקרואסונים בדולר אחד) והייתה איזו מאפיה שליאורה המליצה עליה שעושה שילוב בין קרואסון לבריוש או בקיצור עוגת חמאה נוטפת חמאה במרקם קרואסון. ליאורה המון תודה על ההמלצה היה נהדר. תוך כדי שאנחנו מתפטמים (צור ישן אז הוא פיספס, אבל זה 5 דקות הליכה מאיתנו ויש לי הרגשה שהוא עוד יכיר טוב את המקום).

תרשמו ביום 3.5 יום הקרואסו

השמש יצאה ומכוון שהיה יחסית מוקדם חזרנו הבייתה, החלפנו בגדים ויצאנו לכבוש את ההר שעל שמו נקראת העיר (טוב תכלס גבעה עם שם מפואר) Mont-Royal. לקחנו גם את לייזה ולכן לא יכולנו להשתמש במטרו לקצר את הדרך, אבל בשבילה לא נתעצל. וככה כארבעים דקות הליכה מהבית אנחנו למרגלות ההר. ישנה דרך מסודרת שנועדה לרצים ורוכבי אופנים להגיע לפסגה אבל לא ניתן לזה לעצור אותנו, אנחנו נעלה דוך בבוץ ומפלונים דרך היער.

מי מזהה את לייזה בתמונה ?

בפועל שקענו קצת בבוץ (זוכרים גשם בבוקר) ועצרנו כמה פעמים לנוח אבל הנוף אל העיר היה מדהים, אפשר היה לשחרר את לייזה ומצאנו פינות נסתרות (כולל בית של הומלס) שלא נמצאים על דרך המלך. כמובן ש5 דקות אחרי שהגענו לפיסגה נשמעו קולות רעמים ברקע. בהתחלה זה נחמד לראות מרחוק ענן גשם שממטיר על העיר, אבל אז הבאנו שאנחנו רק מסתכלים על העתיד שלנו והתחלנו לרדת (הפעם כן בדרך המלך) אבל הגשם היה מהיר מאיתנו וזה היה חתיכת גשם כאילו בבת אחת אלוהים מתחיל לרוקן את הדליים של בספונג'ה. לבית הצלחנו להגיע אבל רטובים על לשד עצמותינו.

למעלה המראה בעליה כשהיה יפה, למטה המראה מהפיסגה כשגשם מכה בעיר

למחרת יבשים ורעננים אמרנו יאללה נעשה עוד טיול (השינה של הלילה השכיחה את פרעות האתמול) אבל הפעם הגשם לא הפסיק, ועבר עלינו יום ראשון יחסית רגוע, מה גם שנזכרנו שזהו ערב יום הזיכרון ואלי כדי שנבדוק אם יש משהו בקהילה. הלכנו למרכז הקהילתי היהודי ואחד המאבטחים אמר לנו שיש טקס בערב, או כמו שהוא ניסח את זה "תבואו אלו הישראלים של הקהילה לא היהודים של הקהילה, תרגישו בבית". באמצע הטקס צור היה חסר סבלנות אז שלהב נשארה לטקס ואנחנו הלכנו לחדר הילדים (הייתה להם הפעלה בזמן שהמבוגרים בטקס). היה מרתק, הגננת הסבירה להם על ה"התקווה", ומה משמעות כל מילה ושירה והיה מאוד מיוחד לשמוע את הפירושים שלהם לסיפור. ביחוד היה מרגש שהם עמדו בסוף כולם ושרו יחד את ההמנון. נראה לי שזה היה אחד הטקסים היותר מרגשים שהייתי בהם, למרות ששלהב אמרה שגם הטקס בפנים היה ממש מרגש. אבל בעוד אני כותב את השורות האלו השעות עברו והופ הניגודיות הישראלית הידועה יום האבל הופך ליום של עושר אז מזל טוב ישראל עוד שנה לפנסיה.

חוגגים גם בניכר

שיטוט בBoulevard St-Laurent

טוב עוד לא עבר שבוע, והאמת זה נחמד לפעמים לכתוב סתם ולא רק סיכום שבועי יבש שכזה. בכל מקרה כמו שאמרתי בפוסט הקודם, כל עניין הגרפיטי\ציורי רחוב במונטריאול ראוי לפרסום משלו. מסתבר שיש סצינת אומנות רחוב (או יותר נכון ציורי רחוב) מאוד פעילה במונטריאול. ליד הדירה הקודמת (זו ששכרנו לחודש הראשון להתאקלמות) היתה מנהרה שהייתי עובר לידה מידי פעם בטיולים עם לייזה וכל פעם הייתי רואה ציור חדש. כאילו זה היה קנבס ענקי שמידי פעם הגיע אומן אחר כיסה את הציור הקודם שהיה והשאיר את חותמו. ואם תעשו חיפוש בGoogle  תוכלו לראות אומן רנדומלי כלשהו בפעולה. אז נכון זה אולי מעצבן להשקיע שעות (לפחות) ביצירה ואחרי כמה שבועות מישהו בא ומוחק כל זכר לכך אבל אפשר להסתכל על זה אחרת, גם אומני גרפיטי צריכים מקום להתאמן. המקום היה נראה כמו סוג של מקדש גרפיטי עם רפסודות עץ בצד שמשמשות כסולם, פחים מלאים בפחיות צבע ריקות וריח תמידי של צבע טרי. יצא לי אפילו לראות קבוצה של שלושה צעירים (לדעתי בני 15-17) שמתכננים איך יראה הציור הבא שלהם כשאחד מהם היה בכיסא גלגלים. ומכוון שמדובר בשטח השייך לעירייה, וביצירות שעשו (ועושים) בשעות האור ולא בלילה בחטף אני יכול להסיק שזה בעידוד העירייה. תכל'ס מהלך חכם, תנו לאומנים שטח שבו הם יוכלו להתאמן, גם תיצור אטרקציה וגם תעשה קצת סדר ותמנע מהם לעשות את זה בצורה לא מבוקרת. מעניין אם יש עוד "אתרי אימון" שכאלה, אני טרם נתקלתי.

ועכשיו חזרה לאטרקציה העיקרית Boulevard St-Laurent בין Rue Rachel O עד  Rue Ontario Eפשוט תתחילו לשוטט ברחוב, הוא מתחיל מאוד פלורנטיני שכזה (אני כותב בעברית אז אני מניח שכולם יודעים למה אני מתכוון בפלורנטין) עם חנויות יד שנייה, קצת מאולתרות, מקומות אוכל, חנויות תקליטים ולאט לאט הופך לשינקין עם חנויות יותר מעוצבות, בוטיקים יוקרתיים ורשתות ואז יש פתאום מקטע שלם של פאבים שמזכיר קצת את החלק המזרחי של קינג ג'ורג או או הקצה הטוב של נחלת בינימין. בקיצור סוג של מיקרו ת"א. כדי שהירושלמים לא יגידו שאני מזניח אותם מתחילים בנחלאות ומסיימים שם. טוב לא באמת מתחילים מנחלאות וממשיכים בשילוב של ממילא יחד עם המדרחוב ומסיימים בגרסה משופרת של הלל או מורחבת של רחוב בן שטח. אבל האנלוגיה הת"א יותר מתאימה כי האופי של מונטריאול למרות הטופוגרפיה הירושלמית הוא יותר תל אביבי במהותו. בקיצור תלכו ברחוב ותבינו על מה אני מדבר. לאורך הרחוב תתקלו בהמון ציורי קיר סופר מושקעים. לנו יצא אפילו לראות צוות אומנים באמצע העבודה ואני די בטוח שזה לא משהו נדיר (בעיקר כי כל ציור לוקח כמה ימים).

הצוות בפעולה, יש עוד אחד שדואג בנתיים להכין קפה

בשלב מסוים מגיעים לחניון רחב שבו יש, לדעתי, את היצירות הכי מושקעות. אבל למה לכתוב שתמונה תספר את הסיפור הרבה יותר טוב אז הנה תשפטו בעצמכם

במציעות הצבעים יותר חזקים

קיר הלבנים רק מוסיף לטקסטורה, נראה ממש כמו ציור שמן

כמה פשוט ככה מגניב

 

זה הכל ציור לא מדבקה פשוט מדהים

בשלב מסוים אפילו נתקלנו במפעל למצבות שמתהדר בגרפיטי מותאם, כנראה שזה הקטע פה(ברחוב/שכונה)

אז  ככב עושים מצבות

באותו מפעל מצבות

טוב אז זה יצא פוסט מאוד "מדריך תיירותי", עם המון תמונות, אבל אחרי הכל אני פה רק אורח ועדיין מסתכל על הכל כתייר. ולכל מי שכבר ראה את התמונות בפייסבוק, תסתכלו על הפוסט הזה כערך מוסף. ומי שלא ראה את התמונות בפייסבוק, אם אתם עוקבים כאן זה מספיק טוב בשביל כדי שאחייך אליכם ברחוב. J

משהו לסיום