השילוב המנצח איים-טבע-אופניים

טוב מי שעקב (שזה בתכל'ס המשפחה ועוד שניים שלושה חברים ועוד גולש שהגיע לכאן בטעות) שם לב שהתחלתי ממש להנות מרכיבת אופנים. יש לזה הרבה סיבות כמו למשל:

- אפשר להגיע מהר יותר בבוקר לעבודה, בלי להידחף במטרו ועוד להרגיש טוב שעשיתי עם עצמי משהו על הבוקר (משהו כמו 5ק"מ לכיוון)

- זה ממש מחזק את כל השרירים סביב הברך ועוזר לי לפתור את בעיית הברך בריצות

- זה ממש כיף

שלהב באחד האיים

צור מרגיש בנוח עם הקסדה

אז אחרי שאני למדתי כמה אופניים זה כיף, וצור למד כמה לנסוע עם אבא על אופניים זה גם כיף. ואם כבר צור, בהתחלה הוא אולי קצת חשש, אבל עכשיו כל פעם שאנחנו בירידה הוא ממש צוחק בהתלהבות. למעשה אני מתחיל לחשוש מרוב שהוא נהנה מזה. בקיצור הגיע הזמן לשלב הבא טיול טבע עם אופניים. יש יעד שחשבנו כבר כמה זמן לנסוע אליו Parc national des Îles-de-Boucherville .

צור במעבורת

מדובר בקבוצה של איים שנמצאת ממש קרוב למונטריאול, במחיר של 8$ לוקחים מעבורת (20 דק) ממונטריאול לאיים. המחיר כולל גם כניסה לפארק וגם את המעבורת הלוך חזור. מה שמגניב במעבורת הזאת זה שהיא כמו אוטובוס גדול לאופניים. כי אומנם אפשר לשכור אופניים על האיים (וגם קיאק למי שבקטע) אבל זה לא הכי זול, וגם המעבורת היא כ3 ק"מ מהמרכז מבקרים. מצד שני האיים ממש יפים, בין האיים ניתן לעבור על גשרים או במיני מעבורת ללא תשלום ולמרות הקרבה בכל אי יש צמחייה שונה.

 האיים לא גדולים וב2-3 שעות אפשר לכסות את כל השטח באופניים.  באיים יש גם כמה מסלולי גולף ואפילו מסלול פריזבי גולף (שזה כמו גולף רק עם פריזבי, תראו בקישור) וכמובן יש גם מספר מסלולי הליכה שלא נגישים לאופניים אבל לנו (ולצור) זה היה יותר ממספיק. עכשיו צריך למצוא עוד טיולים כאלה.

הערה, אומנם עשינו את המסלול לפני שבוע, אבל הייתי קצת עצלן בעדכונים

צור בחר כבר עוד יעד

תל אביבי במונטריאול

עבר המון זמן מהפוסט האחרון. האמת לא היה לי כל כך חשק לכתוב, וגם אמרתי לעצמי מה אספר על עוד מסלול טיול שעשיתי? פסטיבל שיצא לנו לעבור בו במקרה בזמן שבישראל אנשים משבים את הצעדים שלהם ככה שהם יהיו במרק של פות מדקה ממרחב מוגן ? אז כן אני יודע שאם לא נמשיך בשגרה זה אומר שהטרור ניצח, אבל זה לא בדיוק תופס במצב שלנו נכון?

אז כאות הזדהות עם ת"א אמרתי שאכתוב משהו קצר על איך הפכתי לתל-אביבי במונטריאול, או במילים אחרות יש לי אופניים. למעשה כל תרבות רכיבת האופניים מאוד מפותחת במונטריאול. יצא לי לדבר עם איזה נורווגי מרוטרי (פוסט אחר בעתיד כנראה), שסיפר לי שבשנות ה70 כשהוא הביא לכאן אופניים הסתכלו עליו כמו חייזר, אחרי הכל מונטריאול היא כולה עליות וירידות כמו ירושלים רק בextreme. לפני שנתיים הביאו לכאן את הBixi , הגרסה הקנדית לתל-אופן כהוכחה שיש דרישה של התושבים. אבל ההוכחה הטובה ביותר שמונטריאול זו עיר של אופניים היא העובדה שיש פה שבילי אופניים אמתיים.

למה אני מתכוון ? בחלק מהצמתים יש רמזורים למכוניות ורמזורים נפרדים לאופניים, במקומות הבעייתיים יש שביל אופניים עם הפרדה פיזית, וברוב הרחובות אפשר למצוא מסלול אופניים עם סימונים של כיוון הנסיעה (והם מקפידים על כך). למעשה הקנדים מקפידים על הכל, ברמזור האופניים נעמדות בטור לפי סדר ההגעה ולא נדחפים כולם קדימה (כמו האופנועים בארץ), לפני פנייה מאותתים עם היד ויש אפילו פסי האטה לאופנים. כן כן, אני רציני מסומנים על הכביש במסלול האופניים פסי האטה מיוחדים, כשיש בור גם הוא מסומן במיוחד שרוכבי האופניים ישימו לב.

לגבי האופניים התלבטתי איזה לקנות, האם אופני כביש מהירים (אבל רציתי משהו שיתרים גם לצור), אופני שטח שאפשר להשתולל (אבל כמה רכיבות שטח אמיתיות כבר אעשה?) בסוף הלכתי על משהו היברידי. קניתי אופניים מחברה די מגניבה, חברה שממחזרת אופנים. הם מקבלים בתרומה אופניים ישנות, ממחזרים את החלקים הטובים לא משנה אם זו שילדה או גלגל שיניים ומרכיבים זוג אופניים חדש. ככה שאי אפשר לדעת אם יש לי שילדה של אופניים ב50 ₪ (רוב הסיכויים) או ב5000 ₪ (אין סיכוי). הם גם מעסיקים אסירים משוחררים ונוער בעייתי, מכשירים אותם ונותנים להם עבודה. ככה שגם קיבלתי אופניים טובות וגם מצפון טוב.

בגדול מאז שיש לי אופניים, המסלול לעבודה התקצר מ30 דקות במטרו ל15-20 דקות רכיבה (תלוי כמה אני עייף) וגם אני מרגיש שזה תורם לחיזוק השרירים לריצה (בעיקר אלו שתומכים בברך הבעייתית). והכי חשוב צור ממש מת על זה, קנינו לו כיסא וקסדה תואמת והוא כבר כל כך רגוע שהוא כבר שותה או מוחא כפיים תוך כדי נסיעה. אז הנה הפכתי לתל-אביבי אמיתי דווקא עכשיו כשאני במונטריאול.

פוסט פוליטי

קצת קשה לי לחיות כאן מנותק מכל מה שקורה עכשיו בישראל ולהיות מנותק לחלוטין ולכן תתכוננו לקצת טקסט פוליטי.

אז לפני שאני מדבר על ישראל אדבר קצת על מונטריאול, כדי שהחברים בישראל יבינו מה זו מדינה שאין לה בעיות (לכולם יש בעיות אבל זה הכל עניין יחסי לא?). לפני כחודש-חודש וחצי אחרי יום אחד של אביב (אולי יומיים) הגיע הקיץ. ישר כל תושבי מונטריאול התחילו לקנות עציצים, למעשה כל מכולת וחנות התחילה לקנות עציצים. לאף אחד בעיר הזאת לא היה איכפת משום דבר פרט לעובדה שאפשר שוב לשתול עציצים. מי שיש לו חצר שתל עצים, מי שיש לו מרפסת קנה עציצים ומי שאין לו אופציה אחרת פשוט אימץ עץ ברחוב. כן,כן יש הרבה עצים שיש מסביבם משבצת אדמה בגודל חצי מטר על מטר ואנשים עשו עם זה פלאים. חלק מתחו חוטים למטפסים, חלק שתלו פרחים וחלק עשו ממש ערוגה מעוצבת עם מיני גדר מסביב. גם עלינו זה לא פסח וגדלות לנו במרפסת מספר עגבניות בשכנות לעשבי תיבול, פלפלונים ועוד כל מיני דברים ששלהב החליטה שראוי.

אז כן זו אובססיה מוגזמת, אבל במדינה עם 3-4 חודשי שמש זה מובן, ושוב כל הכתבות העיתון התעסקו רק בזה עם תמונות של ערוגות על גגות, תמונות של גינות קהילתיות ועוד. שום כתבה על רצח, אלימות או דיכוי ולא כי זה לא מעניין אנשים אלא כי באמת מתעסקים פה בחיים ולא במוות. (שנייה תהילה לפני שאת מתעצבנת תמשיכי לקרוא).

גינות על הגגות

ה1 ביולי הגיע, בישראל היה זעזוע נרחב מרצח שלושת הנערים, התכוננו להלוויות ובו זמנית הרחיבו את מבצע הנקמה וניסו להשיג עוד כמה נקודות זכות בקרב הלא נגמר הזה. ומה הכותרת הראשית בעיתון המקומי החינמי שמחולק במטרו (המקבילה לישראל היום) ? לעולם לא תנחשו "סיפורו של עובד תברואה" I kid you not זה פחות היותר התרגום (המקור בצרפתית). הראשון ביולי זה המועד שרוב האנשים עוברים דירה, הרחובות מתמלאים בזבל וחפצי יד שנייה (דמיינו שכל תל-אביב עוברת דירה באותו יום). יש אנשים שהולכים ומחפשים מציאות אבל עובדי התברואה עובדים משמרות כפולות (לנו ברחוב עברו פעמיים ביום מכוניות אשפה). אז כן העיתון בחר לציין את זה, ונתן לזה את השער ומספר עמודים ראשונים כולל כתבה כפולה על אותו עובד מסכן ובר מזל בו זמנית. מה לגבי ישראל? קצת לפני התשחצים.

שוב, אולי זו מדינה בהדחקה, אבל אל תחשבו שישראל לא מדינה בהדחקה (מספיק לקרוא את מה שיובל דיסקין אומר). אז נכון הבעיות של קנדה קטנות בהרבה משל ישראל, אין לה איום קיומי או אויב ממשי. הם יכולים לחיות את החיים שלהם בשקט ולדאוג לעציץ שלהם. אבל למה זה לא יכול להיות ככה גם בישראל ? (והנה תהילה מעכשיו את יכולה להתעצבן עלי) נכון אנחנו עם שחי על חרבו, אבל זה שזו הירושה שלנו האם זה אומר שזהו גם היעוד שלנו ? כן ב48 קיבלנו פיסת קרקע קטנה בפוקס\כטובה מהאו"ם אחרי שדלנות מטורפת של היהודים בגולה. וכן הערבים לא חיכו יותר מידי ומאז ניסוי עוד כמה פעמים. כל זה עובדות היסטוריות ואני לא בא להתווכח עם זה שנאלצנו להרוויח את המקום שלנו בזכות ועשינו את זה בצורה מרשימה ובמחיר כבד. אבל אולי הגיע הזמן להפוך תקליט (למי שפיספס). אולי התגובה לכל דבר לא צריכה להיות "בוא נבנה עוד ישוב בשטחים" (חומה ומגדל זה דור אחר), או יותר גרוע "עין תחת עין" (מבחינתי תכינו חביתות כמה שאתם רוצים). והעניין הזה של "קומץ" משהו שאני כל הזמן שומע, וכל הזמן מנסים להסביר לי שאומנם הוא קולני אבל זהו רק "קומץ" ואם התקשורת לא תיתן לו במה הוא יעלם. אני לא מאמין לזה. לקומץ הזה יש נציגים בכנסת, או פוליטיקאים (שלא נכנסו לכנסת) אבל מייצגים אותו. הקומץ הזה לוקח יום-יום את החוק ליידים בשטחים, או במילים אחרות הוא מתיימר ליצג את ישראל , מחוץ לישראל. כשחבורת ילדים גונבת ברז בחו"ל ישר יש תחושת אשם על הישראלי המכוער בחו"ל, כשחבורת מתנחלים (מתיישבים, נוער גבעות, איך שלא תקראו להם) מגרשת חקלאים פלסטינאים משטחי המרעה שלהם או כורתת עצים או שורפת יבולים למה זה עובר בשתיקה? ?

ולא אני לא שוכח שאנחנו לא לבד בסיפור. תמיד יש את הצד שמתגרה והצד שמרביץ. פה אנחנו הרבה פעמים מחליפים תפקידים אבל כן יש עוד עם בסיפור, הפלסטינאים. הם משקרים, מתגרים, מסכסכים, מפגינים, זורקים אבנים על רכבים נוסעים, על ילדים, הורסים את הרכבת הקלה שבנינו במיוחד שתשרת גם אותם (שלא יגידו שיש אפליה, רכבת יש...מים זורמים....זה כבר סיפור אחר).. אתם צודקים הם חארות למה שלא נקבל החלטה ונתנתק מהם ? ניתן להם מדינה ושאבו מאזן ישבור את הראש??? חלקכם יגיד זה מה שעשינו בגוש-קטיף והתוצאה היא מטחי קאסמים. וואלה גם אתם צודקים, אוקי אז בואו נחבק אותם, נעשה אותם אזרחים שווי זכויות, נקצה להם משאבים ונחבק אותם.

בגרמניה לדוגמא, אחרי האיחוד בין מערב למזרח הוסיפו מס מיוחד (מס סולידריות) כדי לשפר את התשתיות במזרח גרמניה "המפגרת", ולצמצם פערים בין מזרח למערב. אם ישראל תוריד קצת את ההשקעה בהתנחלויות ותפנה חצי מזה לתושבים הערבים (לא בהכרח צריך עוד מס...רק לברר איפה הכסף. כי יאיר לפיד נרדם בשמירה) אז אולי המרמור קצת ירד.

אני בטוח שיש עוד פתרונות, קיצוניות אחת אומרת להתנתק מהערבים וקיצוניות שנייה זה חיבוק דוב. אבל התעלמות, הכחשה והתדרדרות כמו שיש עכשיו סה לא הפתרון. ואולי אתם אומרים טוב תומר השמאלני הזה בקנדה, מה אכפת לו? הוא לא באמת צריך להתעסק עם זה עכשיו ביום יום, קל לו לבקר מרחוק. אז שוב אולי יש לכם קצת צדק בדבריכם אבל!, אל תשכחו שאני עוד חוזר אלכם וזה שאני בהדחקה לשנה שנתיים לא אומר שזה ייפתר (לא אמרנו שהדחקה זה לא הפתרון ???) וגם לי יש משפחה וחברים שחיים כרגע חלק בנוחות וחלק פחות (תלוי באזור הגאוגרפי ומצבם הצבאי). ואולי דברים שרואים מכאן אתם לא רואים משם....

אז לצערי אני לא ראש הממשלה, ולא יכול לכפות את דעתי רק להביע אותה. אבל כולי מלא תקווה שאו שנתניהו יעשה את הצעד האמיץ או שיזוז הצידה ויתן למישהו שיכול לעשות את הצעד כי כרגע די איבדנו את הדרך...

קרקס השמש Cirques du Soleil

שוב מגיע פוסט טיפה באיחור, כבר חשבתי לוותר ואז אמרתי עדיף מאוחר מאשר בכלל לא. אז הפעם אנחנו רוצים לשתף אתכם בחוויה מדהימה cirques du soleil.

מסתבר שמונטריאול היא סוג של מרכז עולמי לקרקסים, ויש פה אפילו בית ספר ללייצנות שהוא מהמובילים בעולם. על הקרקע הפורייה הזו של המון אנשים מוכשרים, הפרדוקס הצרפתי-אמריקאי קם לו קרקס מטורף. בטח כבר שמעתם עליהם הם הופיעו בכל העולם אפילו בישראל, ויש להם הצגה שרצה שנים בלאס-ואגס. מה שהחברה האלו עושים זה מדהים, חלקם אתלטים מדהימים, חלקם ליצנים קלאסיים, חלקם אקרובטים מרהיבים וכולם יודעים לתת הופעה מטורפת. הם פשוט לקחו את הקרקס הקלאסי והרגיל, הורידו את בע"ח עטפו אותו בתפאורה מודרנית וטכנולוגיה שלא הייתה בעבר ויצרו אותו מחדש. כל האלמנטים נשארו זהים אבל זה פשוט חוויה מעולם אחר. אנחנו היינו בהצגה החדשה שלהם Kurious. רק כדי שתקבלו טעימה מהאווירה הנה דוגמא 1 ודוגמא 2 שלא יהרסו לכם את המופע אבל יכניסו אתכם לאווירה ויעזרו להבין במה מדובר.

בשורה מעלנו הייתה ילדה בת 9-10 שפשוט הייתה רוב ההצגה עם פה פתוח (וזו לא מטאפורה) ובשורה לפנינו היה ילד בן 12-13 שלא הפסיק למחוא כפיים וכנראה זו חלק מהגדולה שלהם, הצגה שפונה לכל הגילאים וכולם בהתפעלות טוטאלית. הייתי מעלה המון תמונות אבל לצערי אסור להכניס מצלמה (וגם לשמחתי) אז תצטרכו להסתפק ברשת ובסרטונים מYOUTUBE שכמה שהם באמת מגניבים הם לא מתקרבים לדבר האמיתי.

נהנים בהפסקה

Park national d'Oka

אתם בטח שואלים מה קרה, התרגלנו לפוסט בשבוע במקרה הטוב ופתאום אנחנו מקבלים מתקפת פוסטים. אז לא , לא משעמם לי (טוב קצת אבל רק קצת), ועדיין לא חסרה לי עבודה במעבדה. פשוט הצטברו לי הרבה רעיונות וחוויות ואמרתי שיש לי שתי אופציות: או שאדחוף את הכל לפוסט אחד ארוך ומייגע, או שאמרח את זה קצת (מקווה שלא כמו מסטיק). הלכתי על אופציה ב'. ולכן אנסה לכתוב מעט, לשים הרבה תמונות שיעבירו את הרעיון וככה לא יוצר פקק של חוויות או רעיונות שיגרמו לי לוותר על דברים, או לחילופין להרגשת חובה וזה די יוציא את הכיף מכל הבלוג הזה לא? טוב אז אחרי ההקדמה "הקצרה" נחזור לפארק.

 

יצאנו לדרך

אז בניגוד לפוסטים הקודמים (MontSaint Hilaire וOmega Park) שפשוט שכרנו רכב ליומיים וניצלנו אותו כמו שצריך, הפעם זו הייתה התארגנות חפוזה ושכרנו רכב ליום. עשינו חישוב שאם ניקח תחבורה ציבורית זה יעלה כ$13 ויקח 3 שעות לכל כיוון, אבל אם נשכור רכב זה יקח רק 40 דקות נסיעה (לכל כיוון) ויוצא סה"כ 30$ ליום (בלי דלק) ואנחנו 4 (וצור), ולכן הרכב ניצח.

הם השליטים האמיתיים בעסק

עוד משהו ששיחק לטובתנו שאם שוכרים רכב במרכז העיר זה לוקח רק 15-20 דקות להגיע לחברת ההשכרה אבל חייבים להחזיר את הרכב עד 18:00 אחרת משלמים על עוד יום, אבל אם נוסעים לנמל-התעופה זה לוקח כשה לכל כיוון (לא עולה יותר כסף כי זה כלול במנוי מטרו) אבל אפשר לקחת את הרכב לילה לפני ולהחזיר אחרי 24 שעות (או לשלם 5 דולר לשעה איחור), שזה קריטי כי חוסך לחץ בבוקר ובחזור. בקיצור תרשמו את הטיפ הזה אם אתם מגיעים לפה.

הבטחתי פוסט קצר ופתאום אני פורש מניפסט שלם, כמו שגיל היה אומר "בקיצור", התארגנו זריז, שכרנו רכב והופ אנחנו ב7:30 בבוקר בדרך לPark Oka (הכותרת זה בצרפתית בשביל הרגשת האותנטיות). 8:15 אנחנו בפארק, אחרי שגיליתי שיש תחרות ריצה שם באותו יום (אם רק הייתי מביא בגדים מתאימים) וחשוב לא פחות אמרנו שלום לשליטים של הפארק – היתושים.

מדובר בפארק מאוד יפה, יש אגם גדול שבדרך חזור (המסלול הוא הלוך חזור)היה מפוצץ באנשים ששוחים, שטים בקייקים או סתם משתזפים. מהאגם נכנסים ליער מייפל כיפי והופ אתה בעוד אגם קטן. אבל למרות כל הפסטורליות היתושים פשוט הורגים אותך. מי שהולך לאגם הוא סוג של מזוכיסט. על התרסיס שקנינו (כזה שמיועד לתינוקות) היה כתוב לרסס פעם בשעתיים, אנחנו ריססנו כל חצי שעה ואם היה מותר הייתי שותה את החומר. בחורף הפארק משמש כאתר סקי וcross country ככה שבדרך הייתה בקתה שמיועדת לעצירת מנוחה לאנשים בחורף שיוכלו להתחמם, אנחנו נכנסנו כדי לברוח מהיתושים.

דמיינו שאתם הולכים בערפל כבד, טיפות מים מסביב, לחות כבדה שמרטיבה אתכם, עכשיו תחליפו את המים ביתושים אבל תשאירו את הרגשת ה"ללכת בתוך ענן" ככה חלקים לא קטנים הרגישו. מי שעוצר  היתושים כבר ימצאו אותו. לא פלא שהלכנו את המסלול בקצב כפול או משולש מהרגיל. מידי פעם נתקלנו ברוכב אופניים והתמלאנו קינאה על המהירות והעובדה שהוא אולי אוכל יתושים אבל לא נעקץ.

 

אזור הביצות

בחלקו השני של המסלול הגענו לסוג של ביצה קסומה שבאמת הייתה מדהימה, היה מגדל תצפית קטן, וטיילת עץ שנכנסת למרכזו של האגם ששם גם לא היו יתושים (איזו פריבילגיה) אבל הידיעה שצריך לחזור דרך היתושים הייתה מעיקה.

 אז אם אסכם את החוויה, פארק יפיפה: אגמים, ביצות, אזורים שלקוחים מהאחים גרים ובאותו זמן אזורים שמזכירים את חופי הכינרת. אם רק סימוני השבילים היו טובים יותר (בגלל הסקי יש אזורים עם סימונים מבלבלים), ואם רק לא היו יתושים זה היה מסלול מדהים.

אנקדוטה לסוף, אמרו לנו שיש שם גם חוף אחד שמוקדש לנודיסטים, כנראה זן של נודיסטים-מזוכיסטים כי עם כל היתושים אני הייתי רק רוצה לשים עוד שכבות.

גם צור רצה ללכת

Omega Park

חזירי בר

פארק אומגה או פארק OMG כפי שצריך לקרוא לו הוא אחד המקומות המגניבים שנתקלנו בהם בקנדה. אומנם להגיע לשם זה לא הדבר הכי קל ומצריך נסיעה של שעה וחצי-שעה ארבעים ממונטריאול (לכל כיוון כמובן) אבל זה לגמרי שווה את זה. שלהב ואני כבר עשינו ספארי אחד או שניים (למעשה 4-5) באפריקה וזה הדבר הכי קרוב שיש לספארי אמיתי.

קבצן מקומי

ישנם מספר אופציות לטיול בפארק (מפורטות באתר) בין אם יש לכם שעה וחצי, שעתיים, ארבע וחצי שעות או יום שלם (לכו על היום השלם !!!). רוב המסלול הוא ברכב כאשר נוסעים ממש לאט ככה שאפשר להושיב את הילדים על הברכיים מקדימה ככה הם יכולים להאכיל את האיילים והמוסים. כן שמעתם נכון במהלך הנסיעה יבוא לכם לרכב קבצנים על ארבע שישמחו לקבל גזר. למעשה פרט לחיות מסוימות מותר להאכיל את כל החיות בגזרים(אפילו מוכרים בכניסה אבל שווה להצטייד בבית מראש, פשוט זול יותר).

צור נהנה

אבא נהנה

פשוט נוסעים ברכב בין מערכות\אזורים שונים מהררי דרך מים למרעה והררי ורואים את החיות האופייניות אבל בניגוד לגן חיות או ספארי רגיל פה החיות באמת חופשיות. כלומר הדובים , הביזונים והזאבים במתחם יחסית סגור אבל שאר החיות יכולות ללכת ליער ולהעלם מתי שהן רוצות.  שטח המסלול רכבים הוא 12 ק"מ, שטח הפארק עצמו הוא עצום, כמו עיר קטנה. אם חיה באמת רוצה פרטיות, אף אחד לא ימצא אותה. הבעיה שאחרי 25 שנה הם התרגלו לבוא לבופה הגזרים של בני האדם (סוג של סימביוזה).

עוד חבר

ביזונים

ישנם מספר אזורים שבהם אפשר לעצור לצאת מהרכב לפיקניק, שירותים או סתם לשחק עם החיות. אחד מהם הוא אזור דמוי חווה שבו אפשר לנסוע על טרקטור או ללכת ברגל לחווה עם פינת ליטוף ואחלה גלידה.

לקראת סוף הסיור אחרי שנמאס מאיילים, מוס, ביזונים, חזירי-בר, אווזים, סנאים, בונים, IBEX, דביבונים וכד מגיעים לאזור "המסוכן" פה החיות קצת מוגבלות במתחם שלהם (עדיין הוא ממש גדול ולא רואים אפילו את כל הגבולות. פה נמצא את הדובים השחורים והזאבים הארקטיים. יש גם שועלים אבל הם מסתובבים חופשי במתחם אחר.

זאבים ארקטיים

בקיצור אם אתם מחפשים שילוב מושלם בין לראות חיות ולהרגיש קנדה, עם מסלולי הליכה קלילים, ואטרקציה מטורפת זה המקום בשבילכם, רק אל תשכחו את הגזרים.

Mont Saint Hilaire

השבוע סוף-סוף חזרנו קצת לטבע. השמש זורחת (למרות גשם במהלך השבוע) והגיע הזמן לטייל קצת בפארקים הנפלאים של קנדה. המטרה שבחרנו היא שמורת הטבע סיינט-הילארי, למה? כי היא סה"כ 40 דקות נסיעה ממונטריאול ואם ממש רוצים אפשר להגיע אליה בתחבורה ציבורית  (מתחנת Longueuil לוקחים קו 200 שמוריד אתכם כ5 ק"מ מהכניסה). אבל מכוון שרצינו לנסות להגיע למחרת לעוד אטרקציה (חכו לפוסט הבא) שכרנו כבר רכב. ומסתבר שזו הפעם השנייה שאני שוכר מאותו מקום אני לקוח מועדף ומקבל ביטוח ושדרוג חינם.

ככה מסתובב בכיף

וככה ביום שבת שמשית מצאנו את עצמנו אני שלהב וצור יחד עם זוג חברים זויה מאירן וקרל מגרמניה (זו לא התחלה של בדיחה) ומייקל שרצה לרכב לשם על האופנוע שלו (הלך לאיבוד ופגש אותנו רק בפסגה אחרי שהוא איחר בשעה, אבל הרווחנו אחלה שנ"צ) בדרכנו לפרק.

בפסגה הראשונה

השמורה שהייתה שייכת ל Andrew Hamilton Gault (שקנה אותה ב1913) נתרמה לאוניברסיטת McGill (לא קיבלתי הנחת סטודנט) כדי שזו תשמר אותו כסוג של ביוספרה(שמוכרת גם ע"י UNSCO). ד"א כשאני אומר שמורה אני מתכוון שלא בכולה אפשר לטייל, בחלק הקטן שכן מותר לטייל יש כ25 ק"מ של שבילים, זה כאילו מישהו היה מוריש לאוניברסיטת חיפה את חצי מהכרמל.

אוכל?

בכל מקרה מדובר בשמורה ממש חמודה של יערות עד שמכילה המון בע"ח (צריך להיות בשקט אחרת מפספסים). השבילים מסומנים ממש טוב עם צבעים ותזמון ככה שיש מסלולים מחצי שעה ועד שלוש שעות. אבל חשוב לא פחות , אפשר בקלות לשלב בין השבילים ולגוון את המסלולים. חלק מהמסלולים מובילים לאגם שהוא חלק מהשמורה וחלק מובילים לתצפיות (יש סה"כ 4).

הפסגה הירוקה

הפסגה האדומה

 בקיצור אם אתם באזור, מחפשים בילוי מרענן בטבע זה ההמלצה החמה שלי. הקטע היחיד שמבאס הוא שבעוד שאתם מרגישים מגלי ארצות ומטפסים את ההר, יחלפו על פניכם כמות לא מבוטלת של רצי-אולטרה שמשתמשים במסלולים כדי להתאמן לתחרויות השונות.

האגם בסוף \ התחלה

מיני פוסט – BitCoin

אז בטח תשאלו מה הקשר? אז מסתבר שיש קשר בין קנדה לביטקויין. למי שלא יודע מה זה ביטקויין אז הוא מוזמן להקשיב לפודקאסט המעולה של רן לוי(בכלל נותן הסבר מצוין על אינפלציה), לראות את הסרטון הקצר הזה(דקה וחצי מהחיים) או סתם לחפש מידע ברשת(ואפילו בויקיפדיה).

למי שעצלן אפשר לסכם שמדובר במטבע וירטואלי(כלומר אין מדינה או ממשלה או ארגון מאחוריו), שהרעיון הוא שהוא מטבע שאפשר לרכוש תמורת כסף פיזי ואז לשלם איתו על דברים אבל בניגוד למטבע פיזי התשלום בהם הוא ישירות מאדם לאדם אין עמלות בנק, גוף חיצוני לא יכול להקפיא לך את החשבון ככה שזו דרך מצוינת להלבנת כספים אבל גם לשמור סכומי כסף וכמובן כל אחד יכול לרכוש אותם אין מגבלה. אבל חשוב לזכור שבדיוק כמו מטבע פיזי גם הערך שלהם לא קבוע הוא יכול לעלות או לרדת. אבל זה באמת רק על קצה המזלג, יש סיפור מצוין מאחורי המטבע הזה שכולל דמות מסתורית בשם סאטושי נקאמוטו שפרסם מניפסט ופתאום נעלם מהעולם, חבורה של מכורים לעניין שהרימו את הכפפה וחבורה גדולה יותר של אנשים שהתלהבו מהרעיון וככה הוא בא לעולם.

BitCoin memorabilia

אז מה הקשר של מונטריאול לכל הסיפור ? או יותר נכון של קנדה? אז באוקטובר 2013 נחנך בVancouver כספומט הביטקויין הראשון , בתחילת פברואר השנה נחנך במונטריאול כספומט ביטקויין יש אפילו דבר שנקרא שגרירות ביטקויין(שעושים סמינרים וקורסים כדי להפיץ את הבשורה) ואפילו בישראל יש 57 עסקים (נכון להיום) שמקבלים ביטקויין כאמצעי תשלום ולא הם לא כולם בת"א יש אפילו 3 באזור ירושלים רבתי(וזה מבלי לספור יזמים כמו רן לוי). אתם יכולים לבדוק מי הם במפה הזו.

כספומט BitCoin במונטריאול

פה יש כספומט של ביטקויין

ולמה אני נזכר בכל זה? כי לפני כ3 שבועות שטיילנו בBoul. St. Laurent נתקלתי פעם אשונה בכספומט של ביטקוין שהיה ממוקם בצמוד לחנות מותג שמכרה חולצות ואביזרים שקשורים לביטקויין.אבל שבוע שעבר ממש ראיתי כבר חנויות ומסעדות שמכריזות שהם מקבלות גם ביקויין וזו כבר קפיצת מדרגה. האם ממונטריאול תצא תורה?

מסעדה בעיר העתיקה