יום חמישי, 31 ביולי 2014

תל אביבי במונטריאול

עבר המון זמן מהפוסט האחרון. האמת לא היה לי כל כך חשק לכתוב, וגם אמרתי לעצמי מה אספר על עוד מסלול טיול שעשיתי? פסטיבל שיצא לנו לעבור בו במקרה בזמן שבישראל אנשים משבים את הצעדים שלהם ככה שהם יהיו במרק של פות מדקה ממרחב מוגן ? אז כן אני יודע שאם לא נמשיך בשגרה זה אומר שהטרור ניצח, אבל זה לא בדיוק תופס במצב שלנו נכון?
אז כאות הזדהות עם ת"א אמרתי שאכתוב משהו קצר על איך הפכתי לתל-אביבי במונטריאול, או במילים אחרות יש לי אופניים. למעשה כל תרבות רכיבת האופניים מאוד מפותחת במונטריאול. יצא לי לדבר עם איזה נורווגי מרוטרי (פוסט אחר בעתיד כנראה), שסיפר לי שבשנות ה70 כשהוא הביא לכאן אופניים הסתכלו עליו כמו חייזר, אחרי הכל מונטריאול היא כולה עליות וירידות כמו ירושלים רק בextreme. לפני שנתיים הביאו לכאן את הBixi , הגרסה הקנדית לתל-אופן כהוכחה שיש דרישה של התושבים. אבל ההוכחה הטובה ביותר שמונטריאול זו עיר של אופניים היא העובדה שיש פה שבילי אופניים אמתיים.
למה אני מתכוון ? בחלק מהצמתים יש רמזורים למכוניות ורמזורים נפרדים לאופניים, במקומות הבעייתיים יש שביל אופניים עם הפרדה פיזית, וברוב הרחובות אפשר למצוא מסלול אופניים עם סימונים של כיוון הנסיעה (והם מקפידים על כך). למעשה הקנדים מקפידים על הכל, ברמזור האופניים נעמדות בטור לפי סדר ההגעה ולא נדחפים כולם קדימה (כמו האופנועים בארץ), לפני פנייה מאותתים עם היד ויש אפילו פסי האטה לאופנים. כן כן, אני רציני מסומנים על הכביש במסלול האופניים פסי האטה מיוחדים, כשיש בור גם הוא מסומן במיוחד שרוכבי האופניים ישימו לב.

לגבי האופניים התלבטתי איזה לקנות, האם אופני כביש מהירים (אבל רציתי משהו שיתרים גם לצור), אופני שטח שאפשר להשתולל (אבל כמה רכיבות שטח אמיתיות כבר אעשה?) בסוף הלכתי על משהו היברידי. קניתי אופניים מחברה די מגניבה, חברה שממחזרת אופנים. הם מקבלים בתרומה אופניים ישנות, ממחזרים את החלקים הטובים לא משנה אם זו שילדה או גלגל שיניים ומרכיבים זוג אופניים חדש. ככה שאי אפשר לדעת אם יש לי שילדה של אופניים ב50 ₪ (רוב הסיכויים) או ב5000 ₪ (אין סיכוי). הם גם מעסיקים אסירים משוחררים ונוער בעייתי, מכשירים אותם ונותנים להם עבודה. ככה שגם קיבלתי אופניים טובות וגם מצפון טוב.


בגדול מאז שיש לי אופניים, המסלול לעבודה התקצר מ30 דקות במטרו ל15-20 דקות רכיבה (תלוי כמה אני עייף) וגם אני מרגיש שזה תורם לחיזוק השרירים לריצה (בעיקר אלו שתומכים בברך הבעייתית). והכי חשוב צור ממש מת על זה, קנינו לו כיסא וקסדה תואמת והוא כבר כל כך רגוע שהוא כבר שותה או מוחא כפיים תוך כדי נסיעה. אז הנה הפכתי לתל-אביבי אמיתי דווקא עכשיו כשאני במונטריאול.


יום ראשון, 6 ביולי 2014

פוסט פוליטי


קצת קשה לי לחיות כאן מנותק מכל מה שקורה עכשיו בישראל ולהיות מנותק לחלוטין ולכן תתכוננו לקצת טקסט פוליטי.
אז לפני שאני מדבר על ישראל אדבר קצת על מונטריאול, כדי שהחברים בישראל יבינו מה זו מדינה שאין לה בעיות (לכולם יש בעיות אבל זה הכל עניין יחסי לא?). לפני כחודש-חודש וחצי אחרי יום אחד של אביב (אולי יומיים) הגיע הקיץ. ישר כל תושבי מונטריאול התחילו לקנות עציצים, למעשה כל מכולת וחנות התחילה לקנות עציצים. לאף אחד בעיר הזאת לא היה איכפת משום דבר פרט לעובדה שאפשר שוב לשתול עציצים. מי שיש לו חצר שתל עצים, מי שיש לו מרפסת קנה עציצים ומי שאין לו אופציה אחרת פשוט אימץ עץ ברחוב. כן,כן יש הרבה עצים שיש מסביבם משבצת אדמה בגודל חצי מטר על מטר ואנשים עשו עם זה פלאים. חלק מתחו חוטים למטפסים, חלק שתלו פרחים וחלק עשו ממש ערוגה מעוצבת עם מיני גדר מסביב. גם עלינו זה לא פסח וגדלות לנו במרפסת מספר עגבניות בשכנות לעשבי תיבול, פלפלונים ועוד כל מיני דברים ששלהב החליטה שראוי.
אז כן זו אובססיה מוגזמת, אבל במדינה עם 3-4 חודשי שמש זה מובן, ושוב כל הכתבות העיתון התעסקו רק בזה עם תמונות של ערוגות על גגות, תמונות של גינות קהילתיות ועוד. שום כתבה על רצח, אלימות או דיכוי ולא כי זה לא מעניין אנשים אלא כי באמת מתעסקים פה בחיים ולא במוות. (שנייה תהילה לפני שאת מתעצבנת תמשיכי לקרוא).

גינות על הגגות
ה1 ביולי הגיע, בישראל היה זעזוע נרחב מרצח שלושת הנערים, התכוננו להלוויות ובו זמנית הרחיבו את מבצע הנקמה וניסו להשיג עוד כמה נקודות זכות בקרב הלא נגמר הזה. ומה הכותרת הראשית בעיתון המקומי החינמי שמחולק במטרו (המקבילה לישראל היום) ? לעולם לא תנחשו "סיפורו של עובד תברואה" I kid you not זה פחות היותר התרגום (המקור בצרפתית). הראשון ביולי זה המועד שרוב האנשים עוברים דירה, הרחובות מתמלאים בזבל וחפצי יד שנייה (דמיינו שכל תל-אביב עוברת דירה באותו יום). יש אנשים שהולכים ומחפשים מציאות אבל עובדי התברואה עובדים משמרות כפולות (לנו ברחוב עברו פעמיים ביום מכוניות אשפה). אז כן העיתון בחר לציין את זה, ונתן לזה את השער ומספר עמודים ראשונים כולל כתבה כפולה על אותו עובד מסכן ובר מזל בו זמנית. מה לגבי ישראל? קצת לפני התשחצים.

שוב, אולי זו מדינה בהדחקה, אבל אל תחשבו שישראל לא מדינה בהדחקה (מספיק לקרוא את מה שיובל דיסקין אומר). אז נכון הבעיות של קנדה קטנות בהרבה משל ישראל, אין לה איום קיומי או אויב ממשי. הם יכולים לחיות את החיים שלהם בשקט ולדאוג לעציץ שלהם. אבל למה זה לא יכול להיות ככה גם בישראל ? (והנה תהילה מעכשיו את יכולה להתעצבן עלי) נכון אנחנו עם שחי על חרבו, אבל זה שזו הירושה שלנו האם זה אומר שזהו גם היעוד שלנו ? כן ב48 קיבלנו פיסת קרקע קטנה בפוקס\כטובה מהאו"ם אחרי שדלנות מטורפת של היהודים בגולה. וכן הערבים לא חיכו יותר מידי ומאז ניסוי עוד כמה פעמים. כל זה עובדות היסטוריות ואני לא בא להתווכח עם זה שנאלצנו להרוויח את המקום שלנו בזכות ועשינו את זה בצורה מרשימה ובמחיר כבד. אבל אולי הגיע הזמן להפוך תקליט (למי שפיספס). אולי התגובה לכל דבר לא צריכה להיות "בוא נבנה עוד ישוב בשטחים" (חומה ומגדל זה דור אחר), או יותר גרוע "עין תחת עין" (מבחינתי תכינו חביתות כמה שאתם רוצים). והעניין הזה של "קומץ" משהו שאני כל הזמן שומע, וכל הזמן מנסים להסביר לי שאומנם הוא קולני אבל זהו רק "קומץ" ואם התקשורת לא תיתן לו במה הוא יעלם. אני לא מאמין לזה. לקומץ הזה יש נציגים בכנסת, או פוליטיקאים (שלא נכנסו לכנסת) אבל מייצגים אותו. הקומץ הזה לוקח יום-יום את החוק ליידים בשטחים, או במילים אחרות הוא מתיימר ליצג את ישראל , מחוץ לישראל. כשחבורת ילדים גונבת ברז בחו"ל ישר יש תחושת אשם על הישראלי המכוער בחו"ל, כשחבורת מתנחלים (מתיישבים, נוער גבעות, איך שלא תקראו להם) מגרשת חקלאים פלסטינאים משטחי המרעה שלהם או כורתת עצים או שורפת יבולים למה זה עובר בשתיקה? ?
ולא אני לא שוכח שאנחנו לא לבד בסיפור. תמיד יש את הצד שמתגרה והצד שמרביץ. פה אנחנו הרבה פעמים מחליפים תפקידים אבל כן יש עוד עם בסיפור, הפלסטינאים. הם משקרים, מתגרים, מסכסכים, מפגינים, זורקים אבנים על רכבים נוסעים, על ילדים, הורסים את הרכבת הקלה שבנינו במיוחד שתשרת גם אותם (שלא יגידו שיש אפליה, רכבת יש...מים זורמים....זה כבר סיפור אחר).. אתם צודקים הם חארות למה שלא נקבל החלטה ונתנתק מהם ? ניתן להם מדינה ושאבו מאזן ישבור את הראש??? חלקכם יגיד זה מה שעשינו בגוש-קטיף והתוצאה היא מטחי קאסמים. וואלה גם אתם צודקים, אוקי אז בואו נחבק אותם, נעשה אותם אזרחים שווי זכויות, נקצה להם משאבים ונחבק אותם.
בגרמניה לדוגמא, אחרי האיחוד בין מערב למזרח הוסיפו מס מיוחד (מס סולידריות) כדי לשפר את התשתיות במזרח גרמניה "המפגרת", ולצמצם פערים בין מזרח למערב. אם ישראל תוריד קצת את ההשקעה בהתנחלויות ותפנה חצי מזה לתושבים הערבים (לא בהכרח צריך עוד מס...רק לברר איפה הכסף. כי יאיר לפיד נרדם בשמירה) אז אולי המרמור קצת ירד.

אני בטוח שיש עוד פתרונות, קיצוניות אחת אומרת להתנתק מהערבים וקיצוניות שנייה זה חיבוק דוב. אבל התעלמות, הכחשה והתדרדרות כמו שיש עכשיו סה לא הפתרון. ואולי אתם אומרים טוב תומר השמאלני הזה בקנדה, מה אכפת לו? הוא לא באמת צריך להתעסק עם זה עכשיו ביום יום, קל לו לבקר מרחוק. אז שוב אולי יש לכם קצת צדק בדבריכם אבל!, אל תשכחו שאני עוד חוזר אלכם וזה שאני בהדחקה לשנה שנתיים לא אומר שזה ייפתר (לא אמרנו שהדחקה זה לא הפתרון ???) וגם לי יש משפחה וחברים שחיים כרגע חלק בנוחות וחלק פחות (תלוי באזור הגאוגרפי ומצבם הצבאי). ואולי דברים שרואים מכאן אתם לא רואים משם....

אז לצערי אני לא ראש הממשלה, ולא יכול לכפות את דעתי רק להביע אותה. אבל כולי מלא תקווה שאו שנתניהו יעשה את הצעד האמיץ או שיזוז הצידה ויתן למישהו שיכול לעשות את הצעד כי כרגע די איבדנו את הדרך...