שבוע 7 בסימן קיץ

אין ספק שהשבוע הזה הוא בסימן קיץ. יום אחד התעוררנו וגילינו שהקיץ בא  או כמו שאמרו החברים מליוורפול Here comes the sun. למעשה היה לנו אפילו אביב, זה הלך ככה היה חורף ארוך-אנחנו באנו לקנדה- המשיך חורף- היה יום אחד אביב ועכשיו קיץ ! . ולמרות שהשגרה מתחילה להשתלט עלינו, על מסורת "להיות תייר" בסופי השבוע לא ויתרנו, ולכן הסופ"ש שלנו התחלק לשניים: בשבת נסענו בטיול מאורגן מהבית ספר לצרפתית של שלהב לOttawa ובראשון הצטרפנו לפיקניק יום העצמאות מאוחר (יום ראשון שעבר היה יום הזיכרון).

צולם בשוק של Ottawa בחנות שהגאווה הכי גדולה שלה שאובמה פעם קנה שם עוגיה

נתחיל מהסיור, לקחנו את צור ארזנו צידה לדרך ושמנו פעמינו לכיוון ההסעה בתקווה לפגוש גם אנשים חדשים. מהכיתה של שלהב אף אחד לא נרשם, ומצאנו את עצמנו כ"זקנים" באוטובוס מלא צעירים בני 20 (עכשיו כשכתבתי את זה אני ממש מרגיש זקן) שבאו ללמוד צרפתית או לסמסטר. המזל שיצאנו מוקדם בבוקר וחזרנו באזור 20-21 בערב ככה שבנסיעות צור ישן. לגבי העובדה שהאוטובוס היה מלא צעירים? ובכן אולי בגיל באופי הם התגלו כסופר זקנים. כשהתברר שנצטרך לוותר על ביקור בפרלמנט (אמור היה להיות אחד מהשיאים של הביקור) אנחנו אמרנו סבבה, נלך להסתובב בעיר ונגיע לאוטובוס בשעה שהמדריך נקב. שאר האנשים "הצעירים" פתאום הרגישו אבודים ונצמדו לחצאית המטאפורית של המדריך, שדי התבאס כי לא בנה על זה שהוא צריך לבדר אותם עוד 3 שעות פתאום.

בחורף כל זה קופא ואפשר להחליק על זה

העיר חמודה, יש להם נופים מגניבים, נהר שעובר דרכה ובקיץ כשהוא קופא הם מחליקים עליו לעבודה (זה צריך להיות מגניב להגיע לעבודה על מחלקיים) אבל מונטריאול מרגישה יותר צעירה.

העכביש המפורסם של Ottowa מחוץ למוזיאון האומנות, אחד מסימני ההיכר של העיר

אבל הביקור לא היה מיותר כי בסופו עברנו בפסטיבל הצבעוניים של Ottawa בכל העיר מפוזרים צבעונים וכמו תמיד יש סיפור מגניב מאחורי זה: בזמן מלחמת העולם השנייה הנסיכה ההולנדית ברחה לOttawa ונשארה בה עד תום הקרבות. בנוסף לכך, חלק לא מבוטל של חיילים קנדיים השתתפו בקמפיין לשחרור הולנד ועל שני סיבות אלו ממשלת הולנד הייתה אסירת תודה ותרמה כמות עצומה של צבעוניים לעיר. ולכן פעם בשנה יש פסטיבל צבעונים מטורף. הגענו רק בתחילתו אבל אולי ניסע (סה"כ שעתיים) לבקר שם ובפרלמנט בעתיד.

ד"א כשחזרנו הבייתה ההסעה הורידה אותנו בעיר, כמה שניות לפני שמונטריאול הפקיעה שער נגד בוסטון (סדרת חצי הגמר בגביע הסטנלי, הוקי, כשבוסטון היא יריבה מיתולוגית), זה היה מדהים לפתע מסביב הייתה שאגה אדירה שפשוט הקיפה אותנו, בסוף מונטריאול הפסידה 4-2 אבל היום (שני) היא ניצחה 4-0 אז זה בסדר.

כמו שאמרתי הסופ"ש התחלק לשניים, בחלק השני אנחנו רוצים לבית היהודי במונטריאול וכמובן למשלם המיסים הישראלי שעזר לממן לנו אחלה בר-בי-קיו לכבוד יום העצמאות בCap Saint-Jacques, פארק עצום ומגניב בפאתי העיר. היה מוזר להרגיש פתאום חלק מעם ישראל, מוקף בדוברי עברית לשמוע מישהו מחפש מנגל כשר, משחקים ישראלים ומוזיקה ישראלית(למרות שנאלצנו לשמוע גם קצת שלמה ארצי). אומנם כל הזמן היו תזכורות שאנחנו בניכר כמו ילדים שמדברים בעברית מתובלת באנגלית, או ביטויים ממש לא ישראלים. בשר שלא נמצא אותו בישראל גם מבחינת האיכות אבל בעיקר מבחינת הסוג (משהו אמר פה חזיר?) וכמובן שאת המנגל הפשוט הישראלי החליפו כל מיני שדרוגים של גז ודברים יותר מתוחכמים. אבל צור נהנה, אנחנו אכלנו כמו שצריך (כן,כן שלהב אכלה טופו אבל לפחות היא השתמשה במנגל הכשר כי טופו זה לא אוכל ולכן לא פוגע בכשרות) וחשוב לא פחות פגשנו חברים חדשים. וכמובן נשרפנו בשמש כי כבר שכחנו מה זו שמש.

צור נותן לנו קצת שקט

זה לא משנה אם הן נולדו פה או שם, הגאווה הישראלית מפומפמת חזק

אז שהשמש תמשיך לזרוח, אנחנו כבר מכינים את הציוד טיולים וסוף סוף נוכל להרגיש גם קצת טבע.  

צור מתגעגע לטבע