תל אביבי במונטריאול

עבר המון זמן מהפוסט האחרון. האמת לא היה לי כל כך חשק לכתוב, וגם אמרתי לעצמי מה אספר על עוד מסלול טיול שעשיתי? פסטיבל שיצא לנו לעבור בו במקרה בזמן שבישראל אנשים משבים את הצעדים שלהם ככה שהם יהיו במרק של פות מדקה ממרחב מוגן ? אז כן אני יודע שאם לא נמשיך בשגרה זה אומר שהטרור ניצח, אבל זה לא בדיוק תופס במצב שלנו נכון?

אז כאות הזדהות עם ת"א אמרתי שאכתוב משהו קצר על איך הפכתי לתל-אביבי במונטריאול, או במילים אחרות יש לי אופניים. למעשה כל תרבות רכיבת האופניים מאוד מפותחת במונטריאול. יצא לי לדבר עם איזה נורווגי מרוטרי (פוסט אחר בעתיד כנראה), שסיפר לי שבשנות ה70 כשהוא הביא לכאן אופניים הסתכלו עליו כמו חייזר, אחרי הכל מונטריאול היא כולה עליות וירידות כמו ירושלים רק בextreme. לפני שנתיים הביאו לכאן את הBixi , הגרסה הקנדית לתל-אופן כהוכחה שיש דרישה של התושבים. אבל ההוכחה הטובה ביותר שמונטריאול זו עיר של אופניים היא העובדה שיש פה שבילי אופניים אמתיים.

למה אני מתכוון ? בחלק מהצמתים יש רמזורים למכוניות ורמזורים נפרדים לאופניים, במקומות הבעייתיים יש שביל אופניים עם הפרדה פיזית, וברוב הרחובות אפשר למצוא מסלול אופניים עם סימונים של כיוון הנסיעה (והם מקפידים על כך). למעשה הקנדים מקפידים על הכל, ברמזור האופניים נעמדות בטור לפי סדר ההגעה ולא נדחפים כולם קדימה (כמו האופנועים בארץ), לפני פנייה מאותתים עם היד ויש אפילו פסי האטה לאופנים. כן כן, אני רציני מסומנים על הכביש במסלול האופניים פסי האטה מיוחדים, כשיש בור גם הוא מסומן במיוחד שרוכבי האופניים ישימו לב.

לגבי האופניים התלבטתי איזה לקנות, האם אופני כביש מהירים (אבל רציתי משהו שיתרים גם לצור), אופני שטח שאפשר להשתולל (אבל כמה רכיבות שטח אמיתיות כבר אעשה?) בסוף הלכתי על משהו היברידי. קניתי אופניים מחברה די מגניבה, חברה שממחזרת אופנים. הם מקבלים בתרומה אופניים ישנות, ממחזרים את החלקים הטובים לא משנה אם זו שילדה או גלגל שיניים ומרכיבים זוג אופניים חדש. ככה שאי אפשר לדעת אם יש לי שילדה של אופניים ב50 ₪ (רוב הסיכויים) או ב5000 ₪ (אין סיכוי). הם גם מעסיקים אסירים משוחררים ונוער בעייתי, מכשירים אותם ונותנים להם עבודה. ככה שגם קיבלתי אופניים טובות וגם מצפון טוב.

בגדול מאז שיש לי אופניים, המסלול לעבודה התקצר מ30 דקות במטרו ל15-20 דקות רכיבה (תלוי כמה אני עייף) וגם אני מרגיש שזה תורם לחיזוק השרירים לריצה (בעיקר אלו שתומכים בברך הבעייתית). והכי חשוב צור ממש מת על זה, קנינו לו כיסא וקסדה תואמת והוא כבר כל כך רגוע שהוא כבר שותה או מוחא כפיים תוך כדי נסיעה. אז הנה הפכתי לתל-אביבי אמיתי דווקא עכשיו כשאני במונטריאול.