Canada Here We Come

טוב אז אחרי שעזבנו את ת"א, מכרנו את רוב רכושנו במחירי הפסד(מצד שני זו הזדמנות טובה להתחדש אחרי שחלק מהריהוט איתי מתואר ראשון, כ10-11 שנים), נפרדנו מהחברים ואפילו הצלחתי למכור את הרכב הנאמן (שבאמת כל הכבוד לו ששרד אחרי מה שעברנו יחד) יום לפני הטיסה, הנה אנחנו כאן בקנדה. הטיסה לא הייתה פשוטה, כי בניגוד לטיסות אחרות שבהן התענגתי על הזמן בדיוטי ועל תחושת ההרפתקה בכל נקודה שבה ביקרתי, הפעם היינו גם עם צור וגם דאגנו ללייזה ש"אופסנה" אי שם בתא המטען. צור היה קצת כאב ראש אבל עם הרבה שוחד של קרקרים מלוחים מהדיילת, הנקה פה ושם משלהב וטיולים במעברים איתי הצלחנו לשרוד את הטיסה. ולמרות שבציריך נתנו לו להשתולל כשעתיים בג'ימבורי (כן יש להם ג'ימבורי בנמל התעופה), שם הוא בעיקר הציק לאיזה ילדה יווניה (והיא הציקה לנו ככה שזה היה סוג של הוגן) עדיין מאגרי המרץ שלו לא נגמרו, בשלב מסויים כבר שקלתי לתת לו קצת יין אבל בדיוק אז הוא נרדם (לשעה-שעתיים, מספיק זמן בשבילי להספיק לסיים את הסרט שבמטוס). אבל כל זה מאחורינו הגענו למונטריאול שם התאחדנו מחדש עם לייזה שנראתה מאד מאושרת (למרות שהכלוב שלה מאוד הסריח משתן) ועם כל המזוודות (והיו לנו הרבה).

טלטביז רגעים של אושר

אחרי ששרדנו את ההגעה התכוננו לאתגר הבא- הבירוקרטיה ופה דווקא הופתענו לטובה, אולי זה העיניים שצור עשה לכל הפקידים והפקידות אבל קיבלנו את אשרות העבודה, לייזה קיבלה אישור כניסה ותוך כחצי שעה היינו בחוץ. שם חיכו לנו לשמחתי סבין ולורנס 2 בחורות מהמעבדה החדשה עם מכוניות הענק שלהן (לסבין יש תירוץ יש לה 2 ילדים, לורנס טוב בחורה עם גיפ 4X4 שזרוקים מאחורה מקלות הוקי כבר מקבלת אצלי נקודות זכות) והנה אנחנו בדרכינו לדירה השכורה. מסתבר שהגענו ביום טוב רק מינוס 5. פה נתקלנו במהמורה קלה: הבחור שהשכיר לנו את הדירה השאיר את המפתחות אצל השכנה, אבל השכנה לא ענתה והוא לא ענה בנייד. כבר התחלנו להריץ סרטים בראש ואז פשוט הלכנו לדירה המקורית, צלצלנו שם בפעמון ומסתבר שהיא חיכתה לנו שם. היא הרגישה לא נעים וכפיצוי הרימה את המזוודות עם חברות (ותאמינו לי כ30 ק"ג מזוודה זה לא תענוג אני בקושי הזזתי אותן) . סוף סוף הגענו וכל מה שאנחנו רוצים זה לישון אז לילה טוב.

פחות לחוצים פה מגנבי אופניים