מונטריאול משני צידי המטבע

אנחנו כבר מעל שלושה שבועות בקנדה ובזמן שבישראל פסח, אנשים אוגרים חמץ (או שהם צדיקים) ומטיילים להם במזג המושלם של אפריל אנחנו בעיקר משתזפים בשלג. ולמקרה שלא הבנתם כולי קנאה, אפריל זה אחד החודשים המושלמים בישראל. הצפון כולו ירוק אחרי החורף, הפריחה מרשימה ועדיין יש מקומות בנגב שניתן לטייל לפני שהקיץ הורג כל דבר חי שם. אז בזמן שכל החברים מעלים תמונות בפייסבוק של שמים כחולים, טבע, ים ובגדים קצרים אנחנו התעוררנו הבוקר ל7- אחרי שאתמול בערב התחיל לרדת שלג (ובאמת שהיו כאן ימים נעימים עד אז) ולכן החלטתי לנסות לעשות מיני רשימה של הדברים שאני רואה כפלוסים ומינוסים עד כה(ומעניין יהיה לקרוא את זה עוד כחצי שנה ולראות מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות)

הבוקר שלנו היום

הפלוסים:

א. שקט פוליטי - כלומר כן יש פוליטיקה בקנדה, לפני כשבוע היו בחירות בין הליברלים שבעד קנדה לבין המפלקה של קוויבק שהייתה בעד התנתקות מקנדה. הליברליים ניצחו 70:30 אבל אחוז ההצבעה היה כמעט 30%. מה שהתכוונתי שהחיים פה הרבה יותר שקטים, יש לי שותף למשרד מאירן, יצא לי לדבר עם מצרים, לבנונים ועירקים ופרט ללבנונית (כנראה הפצע עוד פתוח) אף אחד לא עשה עניין מזה שאני מישראל. להפך הם היו מאוד סקרנים ותכלס כולנו בני אדם, שרק רוצים לחיות בשקט. כמו שאני מתעב את ביבי ואת הפוליטיקה בישראל ככה כל אזרחי "מדינות האוייב" שפגשתי חשים כלפי הפוליטיקה אצלם. בקנדה אדם הוא אדם ולא עושים עניין מהמוצא או מהמדינה שלך. אם אתה טוב במה שאתה עושה, זה מספיק כמו שזה אמור להיות
ב. הרגשת ביטחון - זה קצת נגזר מהסעיף הקודם, אבל לקח לי זמן להסתגל לזה שאין בדיקות ביטחון בכניסה לאוניברסיטה, מטרו, קניונים בעצם לכל מקום. נחמד העניין הזה שסומכים עליך ואתה לא צריך לפחד. שלא תבינו אותי לא נכון, בישראל אני מבין לחלוטין למה צריך את כל אמצעי הבטיחות ואני לגמרי בעד המאבטחים פשוט פה אין סיבה לפחד מאיזה מחבל רנדומלי. שוב זה נגזר מהשקט הפוליטי אבל זה כל כך שונה מישראל שהחלטתי לתת לזה סעיף משל עצמו.
ג. שקט דתי - כל אחד יכול להתעסק עם איזו דת שהוא רוצה, שאשה תלבש בורקה, או שמישהו ילבש כיפה או גלימה בודהיסטית תעשה מה שאתה רוצה כל עוד זה לא מפריע לאחרים. הדוגמא הכי טובה, הערב הלכתי לסופר ושאלתי איפה האזור הכשר כדי לקנות מצות,גם כדי להראות לאנשים מהמעבדה, אבל גם כי האירני ממש ביקש (ובנינו הוא כל היום רק חופר ומקטר..אני די בטוח שהוא 90% סבתא פולניה). האנשים בסופר אפילו לא ידעו מה זה כשר ויש במונטריאול אוכלוסיה לא קטנה של יהודים חרדים. הם חיים את אורח החיים שלהם וזה לא מפריע ומשפיע על אף אחד כמו שזה אמור להיות.
ד. הבירוקרטיה יעילה- זה נשמע אולי משהו פעוט או חסר משמעות, אבל תקראו את הפוסט של השבוע הראשון, זה היה כל כך מפתיע שהבירוקרטים באים לקראתך ולא נגדך.
ה. הבשר ממש זול - היום קניתי חצי קילו סטייק אנגוס, שלפי התווית לא מכיל אנטיביוטיקה וגודל כבשר חופש(יש להם את המרחבים), ב7$ כן כן סטייק אנגוס בפחות מ50 ש"ח לקילו. הבשר כל-כך זול שלא משתלם להיות צימחוני (הירקות כן יקרים)
ו. תחבורה יעילה- אני עדיין לא מבין איך לא בנו רכבת תחתית בת"א, זה כל כך נוח ומפשט את החיים. שלא לדבר על זה שיש תחבורה ציבורית 7 ימים בשבוע ! 

כל כך הרבה סוגי בשר, וכל כך בזול. גן עדן קרניבורי

ועכשיו למינוסים

א. החברים והמשפחה מאוד חסרים. גם אם יהיו לנו חברים חדשים (למשפחה אין הרי תחליף) הם לא ישתוו לאלו שמחכים לנו בארץ וזה מינוס עצום.
ב. נגישות נכים - אומנם יש תחבורה ציבורית נפלאה, אבל משום מה רוב התחנות לא נגישות לנכים. שלהב מסתובבת כל היום עם צור ועגלה וצריכה לעלות עשרות מדרגות (לא תמיד יש מדרגות נעות) כל פעם. אומנם הם מודעים לבעיה וב2010 הבטיחו לתקן את זה, אבל לא לפני 2080.
ג. אשפה - הייתם חושבים שקנדה מדינה נקייה והכל, אבל במונטריאול יש להם שיטת איסוף אשפה מאוד מוזרה. פעמיים בשבוע מוציאים את הזבל (בשקיות) לרחוב. וכשאני אומר פעמיים, יש מהדרין שמוציאים יום-יומיים לפני ככה שבפועל כמעט כל יום בשבוע יש שקיות אשפה על המדרכה. אומנם אין חתולים, יש בעיקר סנאים אבל זה לא מראה מלבב וזה ברוב מונטריאול (לא בDowntown שהוא בעיקר עסקים\אוניברסיטה). בנוסף השלג גורם להכל להיראות לבן ויפה אבל כשהוא נעלם רואים שיש המון אשפה על המדרכה ובעיקר באזור הכניסה למטרו
ד. ירקות - כישראלים אנחנו רגילים לאכול המון ירקות ופירות. הפירות זולים קילו בננות בשקל וחצי, 2 אננסים גדולים ב10 ש"ח אבל הירקות יחסית יקרים וזה לא קל.
ה. מזג האויר - אין מה לעשות שלג הוא כיפי, ואפילו התרגלנו שבטמפרטורה של 5 עד 2- מספיק חולצה קצרה ומעיל דק כי אין פה רוחות, אבל מתישהו הקור קצת נמאס (אבל בקרוב יגיע הקיץ פה ואני אתגעגע לקור). גם צריך לקחת בחשבון דברים שמעולם לא חשבתי עליהם למשל בנסיעה על אופנים: ברגע שהטמפרטורה יורדת מתחת לאפס הגריז של הבלמים נהיה צמיגי והבלמים בקושי מגיבים (בהנחה שאין קרח על הכביש...), וכשממלאים אויר בצמיגים בטמפרטורה מתחת לאפס אסור לשים לחץ גבוה כי כשהטמפרטורות יעלו הלחץ יגדל (אני עדיין כימאי) והצמיגים יכולים להתעוות או להתפוצץ.

5-6 מעלות מעל האפס, לצור זה לא מפריע יש נדנדה זה מה שחשוב

בכוונה סיימתי עם פחות מינוסים מפלוסים כדי שהסיכום הכללי יהיה חיובי, כי קנדה זו באמת הרפתקה מופלאה. כל יום שאני יוצא מהבית הוא לא יהיה סתם שיגרתי בין אם זה שיחות עם אנשים מהעולם, להסתובב בסופר שיש שם מיליון מאכלים וממתקים שטרם ניסיתי או סתם בטיול עם לייזה שאני מגלה מקומות חדשים. ובנתיים אנחנו רק בעיר אחת יש לנו מדינה שהיא עצומה, מיני-יבשת, שלמה עוד לחקור ולגלות....